193. בית המשפט קבע, כי פעולתם הסלקטיבית של המשיבים כלפי שלוש הרשויות היתה אחת הדרכים להגשמת המצג המטעה מבחינתם. הם הטעו את הרשות לחשוב כי הדו"חות מוגשים לכל שלוש הרשויות בצורה מלאה, כמתחייב מכח החוק, בעוד לבורסה ולרשם הוגשו דו"חות חלקיים בלבד.
194. בית המשפט הוסיף וקבע, כי משפחת ורטהיימר לא התנגדה לצירוף הדו"חות הכספיים של חב' להבים או של חב' תפרון. חרף זאת, גם דו"חותיהן של שתי חברות אלה צורפו רק לדיווחי חב' דסק"ש שהוגשו לרשות, וזאת בשל חשש המשיבים שצירוף דו"חות שתי חברות אלה יעורר תהייה אצל רשויות הפיקוח לגבי חסרונם של דו"חות חב' ישקר. כהן העיד על כך במפורש בחקירה הראשית (מוצג במ/2, בעמ' 15).
195. עוד נקבע בפסק דין בית משפט השלום, כי על-פי עמדת המשיבים עצמם לאורך המשפט, לא היתה כל סיבה שלא לדווח לדירקטוריון ולהנהלה של חב' דסק"ש על הפתרון שבחרו המשיבים באי צירוף דו"חות החברות הכלולות לבורסה ולרשם. שהרי, לגישת המשיבים לכאורה, נמצא פתח מילוט לגיטימי מן הדילמה אליה נקלעה חב' דסק"ש ביחסיה עם חב' ישקר, שאמור היה להפיס את דעתה של משפחת ורטהיימר. אלא, שפתרון זה הוסתר הן מדירקטוריון חב' דסק"ש והן ממשפחת ורטהיימר עצמה. יתר על כן, לו סברו המשיבים כי פתרון זה הוא בבחינת "הליכה בין הטיפות", בלשון עמוס בנקירר, היה סביר כי יביאו את הצעת הפתרון בפני ההנהלה,
--- סוף עמוד 66 ---
כדי שתדון בנושא, וכדי לשתפה באחריות להחלטה לא קלה זו, אולם דבר זה לא נעשה. גם לאחר שנוצר שבר ביחסי חב' דסק"ש ומשפחת ורטהיימר, המשיכו המשיבים בשיטתם, ולא גילו לדירקטוריון חב' דסק"ש על דרך הפעולה שנבחרה.
196. כל אלה, ביססו, לדעת בית משפט השלום, את התקיימות היסוד הנפשי של כוונה להטעות משקיע סביר במשיבים. בית משפט זה לא דן בפירוט בהתקיימותה של הלכת הצפיות בענייננו, בנימוק כי: "נוכח קביעותיי הנחרצות לענין מודעותם ומחשבתם הפלילית של כל אחד מן הנאשמים - לא אזקק להרחיב עוד בנושא הלכת הצפיות, שכן זו תזדקר ותראה מאליה" (הכרעת הדין - שלום, בעמ' 38).
197. בית משפט השלום לא התמודד בפסק דינו עם הקושי שבדרישת היסוד הנפשי בסעיף העבירה כמכוון מטרה, והשגת יעד מסוים – "כדי להטעות משקיע סביר". שהרי הוכח כי הרקע לאי הכללת דו"חות החברות הכלולות היה קשור בדרישת משפחת ורטהיימר וחב' ישקר שלא לחשוף את דו"חותיה, וברצון חב' דסק"ש שלא להחריף משבר עם חברות פרטיות שבהחזקתה. מכאן, כי כדעת בית המשפט המחוזי, באי צירוף הדו"חות בידי המשיבים לא הוכחה כוונה ישירה מיוחדת מצידם להטעות את המשקיע הסביר. עם זאת, קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום מצביעות על התקיימותה של הלכת הצפיות במשיבים, המוסקת באופן ברור מהתנהגותם.