236. נוכח השלכתן של הראיות הנוספות בעיקר על שאלת התקיימות היסוד הנפשי במשיבים, נדון בבקשה זו עתה.
237. הראיות הנוספות הן עדות חדשה שהעלה על הכתב עובד רשות ניירות ערך, רו"ח רמי (ירחמיאל) פרל, והתכתבויות בין באי-כוח הצדדים שלפנינו בענין זה. על-פי הנטען, היה רו"ח פרל מעורב באופן אישי בטיפול בבקשות שהגישה חב' דסק"ש לפטור אותה מצירוף דו"חות של חברות כלולות בתקופה שאליה מתייחס כתב האישום. עדות זו הגיעה לידיעת באת-כוח המדינה, עו"ד אילנה מודעי, בסוף חודש אוקטובר 2007, במהלך הרצאה שנשאה לפני עובדי הרשות. באותה הרצאה הציגה עו"ד מודעי את עובדות המקרה הנוגעות לחב' דסק"ש. אותה שעה קם רו"ח פרל וטען כי העובדות היו שונות. הוא התבקש להעלות על הכתב את העובדות הידועות לו. עדות כתובה זו היא הראייה העיקרית שהוספתה מתבקשת. מראייה זו, מבקשים המשיבים ללמוד בעיקר את הדברים הבאים: רו"ח פרל טיפל בבקשות הפטור מצירוף דו"חות של חברות כלולות אשר הוגשו לרשות בשנים 1988-1993. הוא ציין, כי זכורות לו פניות טלפוניות מטעם קבוצת דסק"ש "בנוסח שגם אם הרשות לא תאשר את הפטור, בדעת החברה לצרף את דו"חות החברה הכלולה רק לעותק שיישלח לרשות, כמו שנוהגות חברות אחרות כדבריו". מיד בהמשך מוסיף רו"ח פרל: "אכן, חלק מהחברות נהגו לצרף דו"חות של חברות כלולות שלא התקבל בגינן פטור רק לעותק שנשלח לרשות ואף צירפו מכתב בנדון". עוד הוא מציין כי בכפוף למגבלות כח האדם ניתן היה לעיין בדו"חות התאגידים המדווחים גם ברשות. כך, לעיתים ניתנה לציבור האפשרות לצלם את הדו"חות המצויים בארכיב הרשות, ולעיתים ניתנה רשות להוציא את החומר מהרשות לזמן סביר, כאשר בארכיב נותר עותק נוסף. רו"ח פרל מוסיף, כי בקרב החברות פשטה תופעה, אשר היתה ידועה לרשות, של אי צירוף דו"חות החברות הכלולות שלא ניתן
--- סוף עמוד 80 ---
לגביהן פטור לדיווחיהן. חלק מן החברות צירפו את דו"חות החברות הכלולות רק לעותק שהוגש לרשות. חלק מאותן חברות הודיעו טלפונית לרשות על כוונתן לעשות כן, תוך צירוף מכתב נילווה.
238. טוענים המשיבים ביחס לבקשה לקבל ראייה נוספת זו, כי לא זו בלבד שמדובר בראייה שנתגלתה אך לאחרונה, אלא, המדינה היא שגילתה אותה, וגילתה את דבר קיומה למשיבים. מדובר בעדות של רו"ח פרל שהיתה אמורה להיכלל, מלכתחילה, בחומר החקירה בתיק זה, ומחדלי המדינה הם שמנעו מהמשיבים את הגישה אליה עד כה. לטענת המשיבים, עדותו של רו"ח פרל סותרת את התיזה של המדינה בענין היסוד הנפשי של המשיבים, ויש בה כדי להקים ספק סביר באשמתם. בעדות זו יש, כך נטען, אף כדי לערער חלק מן הקביעות העובדתיות של בית משפט השלום. עוד סבורים המשיבים, כי נוכח עדות זו, קמות להם טענות מקדמיות שונות, כגון טענת הגנה מן הצדק, וטענות בדבר פגמים וליקויים מהותיים שנפלו בחקירה הפלילית שנערכה בעניינם. הם מוסיפים, כי בבדיקה שערכה המדינה בקשר לעדות חדשה זו נעשה ניסיון לגמד את משמעויותיה מרחיקות הלכת של העדות, ולסתור אותה.