261. עבירה נמשכת על-פי מהותה היא עבירה שבה הרכיב ההתנהגותי לא התמצה ולא הושלם עם ביצוע מעשה העבירה והוא מתאפיין בהמשכיות עד לעצירתו על-ידי ארוע מפסיק הקוטע את תהליך התמשכותו.
262. פרופ' ש"ז פלר הגדיר את מהותה של העבירה הנמשכת בדרכו הציורית:
--- סוף עמוד 89 ---
"את העבירה הנמשכת ניתן, אפוא, להגדיר כסוג של עבירה שמצריכה, לשם השלמתה התחילית, התמדה משך זמן מסויים ברכיב ההתנהגותי שבו היא מותנית, וכל התמדה נוספת בו דוחה, עד להפסקתו, את ההשלמה הסופית של העבירה, כעבירה אחת ויחידה מאז תחילתה; והכל, כאשר התמדה כאמור היא מעניינו של הטבע האובייקטיבי של הרכיב ההתנהגותי של היסוד העובדתי שבעבירה. כאמור קודם, השתייכות עבירה לסוג זה של עבירות מוכרעת על-ידי הטיב המיוחד של הרכיב ההתנהגותי של היסוד העובדתי שבהן. מטבע ברייתו, מצריך רכיב זה, לשם גיבושו המושגי, תהליך סטאטי של התמדה מינימאלית בו, וכתוצאה מאותו טבע דברים, הוא ניתן להתמדה בהמשך, ביתר דיוק הוא אף מזמין התמדה בו בהמשך, תיאורטית, ללא גבול, עד לפקיעתו או לקטיעתו" (ש"ז פלר "שאלות ותשובות בסוגית העבירה הנמשכת" פלילים ב(7), 10 (1991) (להלן: פלר, העבירה הנמשכת) (ההדגשות במקור).
הגדרה זו אומצה בפסקי דין רבים של בית המשפט העליון שניתנו בהיבטים שונים של סוגיית העבירה הנמשכת (ראו למשל: ר"ע 122/82 עלפי נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 326, 329 (1983) (להלן: פרשת עלפי); ע"פ 2929/02 מדינת ישראל נ' סבירסקי, פ"ד נז(3) 135, 142-143 (2003); ר"פ 3742/07 שטורק נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 17.5.2007)).
263. מקובל להבחין בין "הפרה רגעית" אשר "מתה עם הולדתה", לבין "הפרה נמשכת", אשר "ממשיכה לחיות לאחר היוולדה", ו"הפרתה נעשית בפרק זמן הנמשך מרגע נתון ועד לביצוע ההוראה או ביטולה" (השופט א' ברק בע"פ 519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(2) 187, 191 (1983)). ובדומה לכך: "עבירה רגעית היא עבירה אשר לגביה, בהתקיים הרכיב ההתנהגותי של העבירה, הוא ממצה את עצמו, ואינו יכול להימשך עוד. לעומת זאת, בעבירה הנמשכת, מתאפיין הרכיב ההתנהגותי בהתמשכות מסוימת מבחינת הזמן. תכונה זו של התמשכות בזמן אינה פוגעת בשאר מרכיבי העבירה, ואינה יוצרת ריבוי עבירות" (ע"פ 4391/03 אבו-ריא נ' מדינת ישראל, פסקה 13 ([פורסם בנבו], 13.12.2005)).
264. סיווגה של עבירה כנמשכת מותנה בטיבו של הרכיב ההתנהגותי על-פי תיאורו בהגדרה הנורמטיבית של העבירה. אם איפיונו מתבטא בהתנהגות שיש בה, על-פי טיבה, התמדה מסוימת, כי אז העבירה עשויה להשתייך לסוג העבירות הנמשכות (פלר, יסודות בדיני עונשין, כרך ג', בעמ' 193). ניתן לייחס לאדם בעת ובעונה אחת מספר