--- סוף עמוד 90 ---
עבירות נמשכות. למשל, אם במשך מספר שנים לא הגיש דו"חות על הכנסותיו, כי אז אי הגשת כל דו"ח ודו"ח מהווה עבירה נמשכת (פלר, שם, בעמ' 201).
265. סיווגה של עבירה כנמשכת אינו מותנה באמירה מפורשת של החוק. הוא נגזר מאופיה של העבירה ובמיוחד ממהות הרכיב ההתנהגותי שבה (ע"פ 4745/97 בוני הבירה נ' מדינת ישראל פ"ד נב(3) 766, 773 (1998) (להלן: פרשת בוני הבירה); פלר, העבירה הנמשכת, בעמ' 31).
266. הטעמים העומדים ביסוד מוסד ההתיישנות בפלילים הם בתמצית – טעם השכחה והמחילה; זכות הנאשם לסיום מהיר של ההליך הפלילי; הצורך במניעת מצב שיאבדו ראיות חשובות החיוניות לבירור האמת, והאינטרס הציבורי באכיפה מהירה ויעילה של הדין הפלילי (פרשת מונדרוביץ, בפסקה 66 לפסק דיני). הטעמים הללו אינם מתקיימים במלוא חדותם בעבירה הנמשכת (בג"צ 6972/96 התנועה למען איכות השלטון נ' היועץ המשפטי לממשלה, פסקאות 17-23 ([פורסם בנבו], 9.6.1997); פרשת בוני הבירה, בעמ' 779-781).
267. מקובל לשייך לקבוצת העבירות הנמשכות את העבירות של אי-הגשת דו"ח שנתי על הכנסה, אי-הגשת דו"ח על הון ונכסים, כנדרש בפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א-1961 וכן את עבירת אי-הגשת דו"חות תקופתיים לפי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (פלר, העבירה הנמשכת, בעמ' 14; כן ראו למשל: פרשת עלפי; ר"פ 849/07 בן-אשר נ' מדינת ישראל, פסקה 8 ([פורסם בנבו], 21.1.2008)). הגשת דו"חות בלתי תקינים שקולה במצבים מסוימים כאי הגשת דו"ח. בענין ע"א 8244/98 פקיד שומה חדרה נ' שבי, פ"ד נז(4) 241 (2003), קבע בית המשפט (מפי כב' השופט א' ריבלין) בפסקאות 8-9:
"דו"ח שאין בו את כל המסמכים הנדרשים... אינו דו"ח. לאור התכלית הזו, איפוא, יש לראות בנישום שלא הגיש דו"ח, כנדרש, כמי שלא הגיש דו"ח המאפשר לפקיד השומה לבקר את השומה במסגרת מגבלת הזמן הקבועה בהוראת סעיף 152(ג) לפקודה. ועד שלא יוגש דו"ח כאמור - לא יחל מרוץ ההתיישנות".
הוא ממשיך ומסביר כי:
--- סוף עמוד 91 ---
"רק חסר מהותי והשמטה של ממש, המלמד כי הדו"ח, שהגיש הנישום לפקיד-השומה, לא שיקף ניסיון אמיתי וסביר לעמוד בדרישות סעיף 131, יהא שקול כנגד הימנעות מהגשת דו"ח" (שם, בפסקה 9).
268. בענייננו, העבירה של אי קיום חובת דיווח כנדרש על-פי חוק ניירות ערך והתקנות על-פיו מתפרשת על שתי חלופות – אי הגשת דו"ח במקום שיש חובה להגישו וכן הגשת דו"ח פגום הכולל פרטים מטעים, שבכללם גם פרטים חסרים. העבירה על-פי סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך מתייחסת למצב שבו אי הגשת דו"ח, או הגשת דו"ח פגום שיש בו פרט מטעה, כוונו להטעות משקיע סביר. הנורמה הפלילית בהוראה זו נועדה למנוע הטעיית המשקיע על-ידי אי הגשת דו"ח, או על-ידי הגשת דו"ח פגום. הערך המוגן בעבירה – הגנה על המשקיע הסביר – אינו מתמצה במועד שנקבע להגשת הדו"ח – בין אם ארע מחדל בעצם הגשתו ובין אם הוא הוגש במתכונת פגומה. קיומו של מחדל באי הגשת הדו"ח, או הגשת דו"ח פגום, ממשיכים להטעות את המשקיע בשוק ניירות הערך גם לאחר המועד הקובע להגשת הדו"ח, שלא הוגש, ולאחר המועד בו הוגש דו"ח פגום, וכל עוד לא תוקן הפגם. המשקיע המבקש לקבל החלטה בתחום שוק ההון חסר את המידע שיש לכלול בדו"חות שלא הוגשו גם אחרי המועד הקובע להגשתם. הוא עשוי להסתמך על דו"חות פגומים גם זמן רב לאחר שהוגשו והטעייתו עשויה להמשך זמן ניכר עד לתיקון הדו"חות והעמדת הנתונים הנכונים בפני הציבור. יוצא, אפוא, כי הרכיב ההתנהגותי הטמון באי הגשת הדו"ח כלל או בהגשת דו"ח פגום שיש בהם כדי להטעות משקיע סביר, הינו בעל אופי מתמשך המגיע לקיצו במועד שבו בא הליקוי על תיקונו ומסיר את גורם ההטעייה מהמשקיע.