269. במקרה הנדון כאן, המשיבים הפרו באופן מתמשך את הוראות סעיף 36 לחוק ניירות ערך והתקנות על-פיו לגבי כל אחד ואחד מ-18 דיווחיה של חב' דסק"ש שהוגשו לבורסה ולרשם בצורה פגומה, בשל אי צירוף דו"חות החברות הכלולות. כל דו"ח פגום שהוגש הוליד עבירה נפרדת על החוק. עבירות אלה נמשכו עד לתיקונן בהסרת הפגמים בדיווחי חב' דסק"ש, אשר ארע במקרה זה בשנת 1996, כאשר הגישה חב' דסק"ש את הדו"חות המתוקנים (השוו: פסרמן-יוזפוב בספרה, בעמ' 607).
270. במקרה זה, הרכיב ההתנהגותי בכל עבירה ועבירה אשר נסבה סביב דיווחים פגומים של חב' דסק"ש ארע במסגרת 18 דו"חות חב' דסק"ש שהוגשו החל בשנת 1990, ועד 1995. העבירות הנמשכות הללו נפסקו בשנת 1996 כאשר ליקויי הדו"חות
--- סוף עמוד 92 ---
תוקנו לאור דרישתה של הרשות. ממועד זה החל מנין ההתיישנות של העבירות. חקירת הרשות לניירות ערך נפתחה, על-פי קביעת בית המשפט המחוזי, בחודש אוגוסט 1998, כשנתיים לאחר תחילת מנין תקופת ההתיישנות על העבירות. במועד פתיחת החקירה טרם חלפה תקופת ההתיישנות בת חמש שנים על כל העבירות, ולפיכך העבירות נשוא כתב האישום לא התיישנו וניתן היה לכלול את כולן בכתב האישום שהוגש ביום 5.8.99.
טענת הגנה הנעוצה בהלכה הפסוקה ששררה במועד הקובע
271. לטענת תדמור, על-פי המצב המשפטי ששרר במועד הקובע על-פי ההלכה הפסוקה, לא נעברה על-ידי המשיבים עבירה כלשהי. אפילו התברר בפסיקה מאוחרת יותר כי נפלה טעות בהלכה ששררה במועד ביצוע המעשים, גם אז טוען תדמור כי טעה טעות בהבנת המצב המשפטי, שיש בה כדי לפוטרו מאחריות פלילית. נטען, כי לפי המצב המשפטי ששרר בעת קבלת ההחלטה להגיש דו"חות חלקיים לבורסה ולרשם, נתקיימה הלכה פסוקה בבית המשפט המחוזי לפיה לחברה פרטית עומדת זכות שדו"חותיה לא יפורסמו בציבור. יתרה מזו: חברה ציבורית שלא היתה לה שליטה בחברה פרטית, לא היתה רשאית לצרף לדו"חותיה הכספיים את הדו"חות הכספיים של החברה הפרטית, אלא אם זו האחרונה נתנה לה היתר מפורש לעשות כן. הדבר נקבע על-ידי כב' השופט מ' בן-יאיר בפסק הדין המחוזי בענין ברנוביץ. באותו פסק דין, שניתן כשלושה חודשים לפני קבלת החלטת המשיבים בדבר הגשת הדו"חות החלקיים, נפסק כי גם אם הדו"חות הכספיים של החברה הפרטית נמצאים בידי החברה הציבורית, ככל שהם נמסרו לידיה בכפוף לתנאי שזו לא תפרסמם, כי אז אסור לה לפרסמם. על-פי פסק דין זה, טוען תדמור, חובת הגילוי אינה חלה על חברה ציבורית מקום שהיא אינה רשאית לחשוף מידע כזה של חברה פרטית קשורה. כן נטען, כי בערעור על אותה קביעה, הותיר בית המשפט העליון בצריך עיון את שאלת זכותו ויכולתו של התאגיד הציבורי לכוף על התאגיד הפרטי למסור לו את המידע הנדרש לגביו לצורך דיווח לציבור. בענייננו, משפחת ורטהיימר לא הסכימה לפרסם בציבור את נתוני חב' ישקר. על כן, נטען, אין חשיבות לשאלה אם תדמור ידע או לא ידע מהו המצב המשפטי לאשורו שכן, בפועל, פעולתו היתה חוקית על-פי אותה הלכה פסוקה, ואין לראותו כמי שעבר על החוק.