--- סוף עמוד 93 ---
272. תימוכין לעמדתו מוצא תדמור בפסק דינו של הנשיא גורן בה"פ (מחוזי ת"א) 691/91 החברה האמריקאית הישראלית לגז בע"מ נ' "דלק" חברת הדלק הישראלית בע"מ ([פורסם בנבו], 14.12.1993) (להלן: פרשת אמישרגז). שם נפסק כי, כאשר חברה מסונפת היא מהותית לעסקיו של תאגיד ציבורי, והיא חברה פרטית הפועלת בשוק תחרותי, ומתחריה אינם חייבים בדיווח דומה, כי אז על הרשות להסתפק בקבלת דיווח מקוצר, אשר יהא בו כדי לספק את צרכיו של המשקיע הסביר, בלא שייחשף מידע רגיש אודות החברה הפרטית, שיפגע באינטרסים עסקיים חיוניים לה. המסקנה מכך, לטענת תדמור, היא כי אי צירוף דו"חות החברות הפרטיות לדיווחי חב' דסק"ש התיישב עם הדין כפי ששרר בזמן הקובע. אדרבא, אם היו המשיבים מצרפים את דו"חות חב' ישקר לדו"חות חב' דסק"ש הפתוחים לעיון הציבור, הם היו עוברים על החוק, וצפויים להיתבע. הוא מוסיף, כי עד תום התקופה הרלבנטית לכתב האישום לא גיבשה הרשות כללים ואמות מידה להגשת דו"ח מקוצר כאמור, ולכן לא היה ביכולתה של חב' דסק"ש להגיש דיווח בהתאם. רק ביום 21.8.1997 נקבעה הלכה בסוגיה זו בבית המשפט העליון, בענין ישקר, בה נקבע על-ידי הנשיא א' ברק כי על חברה פרטית חלה חובה למסור את המידע הנוגע לה לחברה הציבורית הקשורה עימה, חובה הנגזרת מחובתה הסטטוטורית של החברה הציבורית למסור מידע מהותי על החברה הפרטית לרשות לניירות ערך, לבורסה ולרשם החברות. לפסק הדין בערעור ישקר קדם פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 1.1.96, שניתן לאחר המועדים הרלבנטיים לכתב האישום, ורק בו נקבע לראשונה כי חברה פרטית חייבת למסור דו"חות כספיים לחברה הציבורית כדי שהאחרונה תוכל לעמוד בדרישות הדיווח על-פי חוק. מפסק הדין בערעור ניתן ללמוד כי עד למתן אותו פסק דין שררה דילמה אמיתית בשאלה אם חלה על החברה הפרטית חובה לאפשר פרסום של דו"חותיה לציבור באמצעות דיווחי החברה הציבורית המחזיקה לרשויות הפיקוח על שוק ההון. לטענת תדמור, הכרעת בית המשפט בדבר חובת החברה הפרטית להציג את דו"חותיה, הנגזרת מחובת החברה הציבורית, הצריכה מאמץ פרשני, ולא היתה מובנת מאליה, ועד לאותה קביעה, ולאור ההלכה שהיתה שרירה עד לאותה עת, לא היתה התנהגות המשיבים בגדר עבירה על החוק.
273. המדינה משיבה לטענה זו באומרה כי המצב המשפטי המתואר בידי תדמור אינו משקף את המצב המשפטי בעת הרלבנטית. פסק הדין של בית המשפט המחוזי בענין ברנוביץ, שתדמור הסתמך עליו, אינו מדבר בחברה כלולה, שלגביה יש חובה מפורשת בדין לצרף את דו"חותיה לדו"חות התאגיד המדווח, אלא בחברה מעורבת,