287. בענייננו, לא נותר ספק בדבר אי התקיימותו של מצב של "טעות במצב הדברים" מצד תדמור ויתר המשיבים. ראשית, לא הונחה כל תשתית עובדתית שהיא לטענת טעות כאמור. הטענה הועלתה כטענה משפטית בלא כל אישוש עובדתי שהוא. הנסיבות העובדתיות שהוכחו מצביעות אף על היפוך הדברים משנטען. תדמור ושאר המשיבים ידעו גם ידעו על מהותיות דו"חות החברות הכלולות לדיווחיה של חב' דסק"ש, וידעו על חובתם לצרף אותם לדו"חות התאגיד המדווח שהוגשו לכל רשויות הפיקוח. התקיימה בהם הצפיות כי אי הכללת הדו"חות הנילווים עלולה בודאות קרובה
--- סוף עמוד 99 ---
להטעות את המשקיע הסביר, הזכאי להשען על דו"חות שלמים ומלאים לצורך החלטתו. צירוף דו"חות החברות הכלולות לדו"ח חב' דסק"ש שהוגש לרשות, והשמטתם מדו"ח חב' דסק"ש שהוגש לבורסה ולרשם, מצביעים על ידיעתם והבנתם של המשיבים כי הפרטים המהותיים החסרים מדו"חות החברות הכלולות לא יגיעו לידיעתו של המשקיע, ויחסרו לו בקבלת החלטתו. בכך מיוחסת להם צפייה לקיום אפשרות קרובה לוודאי להטעיית המשקיע לא רק בעצם אי צירוף הדו"חות, אלא גם בהיות הדיווח החסר של חב' דסק"ש בבחינת "פרט מטעה" שחסרונו עלול להטעות את המשקיע. אין יסוד לטענת המשיבים כי הם דימו בתום לב מצב דברים לפיו סטייתם מהחוק הסתכמה רק במחדל טכני של אי צירוף הדו"חות הנילווים, להבדיל מהגשת דו"חות שכלולים בהם פרטים מטעים. המשיבים היו מודעים לחובת הדיווח המלא שחלה עליהם ואף להפרתם את החובה הזו, וצפו בוודאות קרובה אפשרות כי ההפרה תגרום להטעיית המשקיע. ההגנה הנטענת אינה עומדת להם, אפוא.
מסקנות
288. יש לקבל את ערעור המדינה ולהשיב על כנה את הרשעת המשיבים בביצוע העבירות על סעיף 53(א)(4) לחוק ניירות ערך, כמפורט לעיל. מהניתוח שהובא לעיל נמצא כי התקיים במשיבים הרכיב העובדתי הנדרש בסעיף העבירה, וכן התקיים בהם היסוד הנפשי של כוונה להטעות משקיע סביר, וכל זאת גם בלא צורך להיזקק לחזקה הראייתית המצויה בסיפא להוראת החוק הנדונה.
סוף דבר
289. מעבר לענין הספציפי הנוגע לפרשה זו, המתייחס לחב' דסק"ש וליתר המשיבים שפעלו במסגרתה, חשפה מסכת ארועים זו שתי סוגיות בעלות אופי כללי שראוי להתייחס אליהן בקצרה על שום חשיבותן הכללית: האחת – דרכי האיזון בין אינטרס החברה הפרטית, הקשורה לתאגיד הציבורי, בהגנה על המידע המסחרי הנוגע לה, לבין הבטחת האינטרס של המשקיע הסביר בשוק ניירות הערך בקבלת מלוא המידע המהותי הנדרש לצורך החלטתו, הקשור לתאגיד הציבורי והגופים הקשורים עמו. השנייה – אופי הקשר המינהלי וטיב שיתוף הפעולה הניהולי בין רשויות הפיקוח על שוק ההון בינן לבין עצמן – רשות ניירות ערך והבורסה, והמיתאם ביניהן.