296. פועל יוצא מהדברים האמורים הוא, כי חוק ניירות ערך מגדיר את חובת הגילוי הרחבה כנורמה עליונה ומחייבת בשוק ניירות ערך, המהווה תנאי לתיפקודה היעיל של המערכת, ומבטיחה הזרמת מידע חיוני לידי המשקיע האינדיבידואלי לצורך פעולתו המושכלת בשוק ניירות הערך. רשות ניירות ערך כרשות מפקחת הוסמכה מכח תפקידה להגן על ציבור המשקיעים ועל התנהלותו ההוגנת של שוק ההון. היא עצמה מופקדת מכח הדין על מתן פטורים מגילוי בשל סוד מסחרי. שיקול דעת זה מצומצם ומוגבל
--- סוף עמוד 104 ---
מטבע הדברים לאותם מקרים שבהם מתן הפטור לא יפגע פגיעה מהותית במשקיע הסביר, במניעת מידע חיוני שהוא זקוק לו לצורך החלטותיו ופעולתו בשוק ההון.
297. להשלמת התמונה יצויין, כי מתן פטור מגילוי הנובע מחשש לפגיעה בבטחון המדינה, בכלכלה או בחקירה משטרתית, אינו מותנה בקיום חשש לפגיעה במשקיע בשל אי גילוי פרט המידע. הפטור ניתן על יסוד תעודה חתומה בידי שר הביטחון, שר האוצר, שר המשטרה או יושב ראש הרשות, המאשרים, לפי הענין, כי יש בגילוי משום פגיעה כזו. בתחומים אלה, עניינו של המשקיע הסביר נדחה מפני האינטרסים המנויים בסעיף 19(א)(2). אלא שלהגנת המשקיע, אם הפרטים החסויים הם חשובים, לא יותר פרסום התשקיף כדי שלא להטעות את הציבור. בכך ניתנת הגנה לאינטרס הציבורי הכללי, ולמגמה להגן על המשקיע על-ידי חסיון פרטים חשובים שאי ידיעתם עלולה לפגוע בו. הפתרון לדילמה זו הוא באי פרסום התשקיף, כאמור.
298. שינויי חקיקה שחלו בשנים האחרונות מלמדים על כוונת המחוקק להגביר את חובת הגילוי בתחום ניירות הערך. בשנת 2000 הוקמה על-ידי רשות ניירות ערך ועדה לבחינה מחודשת של מודל הדיווח על עסקי החברה בתשקיף ובנגזרותיו בראשות פרופ' אמיר ברנע. מסקנות הוועדה אומצו בשנת 2004 בשינויים קלים בתיקון מספר 23 לחוק ניירות ערך. כתוצאה מכך, חל שינוי משמעותי בהיקף הגילוי הנדרש כיום בשוק המישני, במיוחד בדו"חות התקופתיים; רמת הדיווח השוטף עלתה, והושוותה לרמת הגילוי הנדרש בתשקיף (ימין ווסרמן, בעמ' 388).
299. כיום, לא קימת חקיקת מישנה המגדירה, ולו בקווי מיתאר כלליים, את אמות המידה המכוונות את שיקול דעת רשות ניירות ערך במתן פטורים מגילוי פרט בתשקיף או בדיווח תאגיד, בין מטעמי סוד מסחרי ובין בעילה מוכרת אחרת. נראה כי ראוי היה שאמות מידה כלליות כאלה תגובשנה ותפורסמנה, בין כתקנות, ובין כנוהלים של רשות ניירות ערך, כדי שתתווינה מסגרת מוגדרת וברורה יותר לשיקולים הרלבנטיים לענין זה. אמות מידה אלה צריכות להתבסס על האיזון, פרי שיקלול ערכי, הנותן משקל יחסי לקיום חובת הגילוי להגנת המשקיע מצד אחד, אל מול הכרה בחשיבות האינטרס התאגידי של הגוף הפרטי הקשור לתאגיד המדווח בשמירת סודות מסחריים לצורך התמודדותו בתחרות עסקית, הפועל כמשקל שכנגד, כמו גם לשיקלול האינטרסים בעילות הפטור האחרות.