35. התובע טען בעדותו שחתם על ההסכם כיוון שאולץ לעשות כן (עמוד 16, שורות 16 – 29). מעבר לעובדה שעדותו בכללותה לא היתה משכנעת במיוחד, הרי שבסוגיה זו, הראיות מורות אחרת. לפי הודעת דוא"ל שהתובע שלח ביום חתימת ההסכם, התובע ביקש להוסיף הערות להסכם ולתקן סעיפים מסויימים בו (נספח טו' לתצהיר הנתבעות). התנהלות זו אינה מתיישבת עם טענות לכפיה או אילוץ. מה עוד שטענות אלה גם לא הועלו על ידו זמן סביר לאחר חתימתו על ההסכמים.
על כן יש לקבוע כי חתימתו של התובע על הסכם זה ועל שורת ההסכמים מאותו תאריך, היא חלק ממהלך כולל לסיום ההתקשרות בין התובע ובין הנתבעת, כאשר כחלק מאותה התחשבנות, גם בין חברת האם של הנתבעת – מגמה בזלת, התובע אישר שהוא מוותר על כל זכות כעובד או זכות אחרת מהנתבעות.
36. אשר לסוגיית השימוע - טענה לפיצויים בגין היעדר לשימוע לפיטורי מי שרק בדיעבד נקבע מעמדו כ"עובד" מעוררת קושי ניכר.
37. כך או כך, מבחינה עובדתית, הוכח שכמנכ"ל, התובע היה מודע היטב למתרחש בנתבעת, ואף בעצמו העיד כי "ברגע שאני העברתי את כל הלקוחות של הנתבעת 1 לקולמקס וסיימנו את העסקה, הצורך בי נעשה אפס" (עמוד 1, שורות 6 -7).
בנוסף, התיאור בתצהיר התובע כאילו הודח מתפקידו בשיחת טלפון ביום 2.3.17 ללא כל שיחה מקדימה (סעיף 17 לתצהיר התובע), אינו מתיישב עם עדותו בבית הדין (עמוד 16, שורות 1 – 13) :
"ש. אני מפנה לתצהירך לסעיף 16. מפנה גם לסעיף 17.
ת. הבנו.
ש. אז בעצם מתי נודע לך שאתה מסיים את מתן השירותים?
ת. כמו שאת יודעת הייתי מנכ"ל של חברה, לא הייתי יושב... יש הרבה דברים שלא סיימנו אותם. לא יכולתי לקום ולעזוב מתי שאני רוצה.
ש. מתי נודע לך על פיטוריך מהתפקיד?
ת. לפי מה ש... הדירקטוריון החליט.
ש. ב-14.2?
ת. כן, כנראה."
לדברים אלה יש להוסיף כי כמנכ"ל, התובע הוביל את תהליך קבלת הרישיון ואישר שלאחר קבלת החלטת הרשות לני"ע, התקיימו שיחות שימוע לעובדי הנתבעת (עמוד 15, שורות 1 – 13) והוא זה שחתם על מכתבי הפיטורים לעובדים (נספח י' לכתב ההגנה).
בנסיבות אלה, יפים הדברים שנפסקו בע"ע (ארצי) 1494/04 נקאש - בנק הפועלים, 30.05.2005:
"המערער ידע בשל מה פוטר, וכי במצב דברים זה, כאשר הדברים ברורים, כל צד יודע את טענותיו של האחר, ובאין מוצא למשבר זולת פיטורים, קיומו של שימוע לא היה מעלה ולא היה מוריד."
כך גם בעניינו של התובע. גם אם לא קוים לתובע שימוע כהלכתו, סיום ההתקשרות עמו נעשה משיקולים ענייניים (בשל החלטת הרשות לניירות ערך וסגירת פעילות הנתבעת) ושאלת הפסקת עבודתו היתה ידועה לתובע, שהיה העובד הבכיר בנתבעת, בעל מניות בחברת האם שלה, בקיא בכל ההליכים ואף ניהל אותם, לרבות סיום פעילותה של החברה. משכך, נדחית התביעה לפיצויים בגין פיטורים ללא עריכת שימוע.