--- סוף עמוד 9 ---
לסך של 600,000 ש"ח וה[מערער] לווה ממנה סכום זה כדי לפרוע את חובו למס הכנסה ואת חובו לבנק אוצר החייל" (סעיף 6 לתשובתו לבקשה מס' 37; ראו גם סעיף 3 לתצהיר שהגיש בתמיכה לבקשה למתן צו כינוס). יצוין כי הסכום של 150,000 ש"ח שולם למס הכנסה בהתאם להסכם שנחתם ביום 17.5.2007, ובסעיף 3 שבו הוסכם כי הסכום שתשלם המערערת על חשבון החוב הוא בגדר הלוואה שהמערער נטל ממנה. מכאן, שעל פי הצהרתו של המערער עצמו, הוא יהיה במעמד של לווה והמערערת תהיה לנושה שלו במקום הנושים האחרים. כמו כן, ומבלי להביע עמדה לגופם של דברים, יש מקום לברר, בין היתר, את טענת המערערים שלפיה קיימת ביניהם הפרדת רכושית מלאה ואת נפקויותיה לעניין הליך פשיטת הרגל. יצוין כי בית המשפט המחוזי הורה למערערת להתייצב לחקירה בין היתר בסוגיה זו, אולם הצו לא קוים ובשלב זה תלויה ועומדת נגדה בקשה למתן צו מאסר שיכוף עליה להתייצב. כפי שנקבע בע"א 2606/10 הנ"ל, כל עוד סוגיות אלו לא התבררו די צרכן במסגרת הליך פשיטת הרגל, אין מקום לבטלו.
17. כאמור, המערער הצהיר שהחוב ששולם למס הכנסה שולם מתוך כסף שלווה מהמערערת. הואיל וכל נכסיו של המערער מוקנים לנאמן, הרי שהכסף שנטל כהלוואה היה צריך להיות מוקנה לנאמן אף הוא, והמערער לא היה רשאי לשלם אותו ישירות לנושה שלא במסגרת הליך פשיטת הרגל. לכן לכאורה היה מקום להורות שכל הכסף ששולם למס הכנסה יושב לקופת פשיטת הרגל. במצב דברים זה, הלך בית המשפט המחוזי כברת דרך לכוונו של המערער. החלטת בית המשפט המחוזי לאשר את הפשרה בין הנאמן לבין מס הכנסה שלפיה 50,000 ש"ח בלבד יושבו לקופת הכינוס, והיתרה תיזקף לזכותו של המערער על חשבון החוב – מיטיבה עם המערער ולא מקפחת אותו. לא ראינו לקבל אפוא את ערעורו בהיבט זה. בהקשר זה יצוין כי בשלב מסוים הודיע מס הכנסה על חידוש תביעת החוב בסך של 294,000 ש"ח (במקום 50,000 ש"ח), אולם אין חולק כי הדבר נעשה בטעות, וכיום עומדת תביעת החוב של מס הכנסה על סך של 50,000 ש"ח כאמור בהסכם הפשרה. עובדה זו מייתרת את הצורך לדון בבקשה שהגישו המערערים להגשת ראיות נוספות בערעור שבמסגרתה ביקשו להגיש מסמכים הנוגעים לתביעת החוב שהוגשה בטעות.
הערעור על החלטת המאסר
--- סוף עמוד 10 ---
18. סעיף 179 לפקודת פשיטת רגל מסמיך את בית המשפט לאסור חייב בפשיטת רגל שאינו מציית לצו שיפוטי, וזו לשונו: