סבירות הוראות הצוואה
63. טענותיהן של המערערות בדבר אי סבירות הוראות הצוואה, נדונה בהרחבה על ידי בית משפט קמא במסגרת פסק הדין (סעיף 44-49) ונדחתה.
64. עמדנו על כך בסעיף 18 לעיל, וארחיב מעט.
ציין בית המשפט בסעיף 44 לפסק הדין כי:
"בית המשפט אינו מחליף את שיקול דעתו של המצווה. אין זה מתפקידו של בית המשפט לשפוט מוסרית את המצווה ולהעמיד תחת ביקורתו את שיקול דעתו, עת בחר המצווה להנחיל את רכושו כך או אחרת. תפקידו של בית-המשפט לבחון האִם הצוואה משקפת ומבטאת את רצונו האמיתי של המצווה".
אני מסכים עם אמירה זאת.
65. אכן נאמר בפסיקה (שאף אוזכרה בסעיף 46 לפסק הדין), כי כאשר תוכן צוואה נראה בלתי סביר, יש לבדוק היטב את כשרותה.
השופטת קמא לא התעלמה מהוראה זאת שבפסיקה, ולכן בחנה היטב את טענת חוסר הסבירות שטענו לה המערערות בסעיפים 47-48 לפסק הדין, וציינה כי:
"טענת התובעות על כי הצוואה אינה סבירה ועל כן אינה משקפת את רצונה נסמכה על הטענות כי הצוואה אינה תואמת הבטחות עבר; כי ישנן הוראות שאינן מובנות ומופרכות; כי המנוחה תמכה בתובעת 1 במשך שנים רבות ואין זה סביר שנקטה בקטנוניות מרושעת ומחייבת רק את התובעות בתשלום החובות וההוצאות; כי תמוה מדוע בחרה המנוחה להוריש לתובעות חשבון המשותף לה ולנתבעת 3; חוסר הסימטריות בהוראת סעיף 3.4 וכי המנוחה מתייחסת לאפשרות שהיא עצמה תמכור את הנכס ב... בחייה – מה שאינו סביר מפאת גילה. בחנתי הטענות ולא מצאתי חוסר סבירות בהוראות הצוואה. כאמור, מדובר בתובעות שלא היו בקשר עם המנוחה שנים רבות טרם פטירתה (מעל לעשור). הנתק לא נבע רק מרצון המנוחה שנטען כי הושפעה מגב' ו'. הנתק היה גם מצד התובעות עצמן שלא רצו בקשר עם המנוחה.
... אני סבורה כי בשים לב לנתק האמור, הוראות הצוואה אינן מנותקות מן המציאות בה חיה המנוחה במועד עריכת הצוואה וגם לפניה".
66. עמדו על כך גם המשיבים בתשובתם לערעור (סעיף 23(יד)+ 24(ו) לעיל), תוך בקשה לדחות טענה ממוחזרת זאת של המערערות.
67. שוכנעתי מדברי בית המשפט קמא בפסק הדין בנקודה זאת, בהם תומכים גם המשיבים בתשובתם לערעור. דברי בית משפט קמא בנדון מבוססים, בין היתר, על המציאות בה חיה המנוחה במועד עריכת הצוואה, וגם לפניה.
לא מצאתי בדברים אלה של בית משפט קמא טעות שתצדיק את התערבות ערכאת הערעור.
69. בנקודה זאת נזכיר את דבריו של כב' השופט חשין, כשבחן תוקפה של צוואת מנוחה המדירה את בעלה ובנה מצוואתה, וביכרה על פניהם חייל אלמוני:
"לא נדע מדוע ביקשה בטי לישיצקי להדיר את קרוביה היחידים מעיזבונה ולבכר על-פניהם חייל אלמוני. אני מניח כי היו לה טעמים טובים לכך, טעמים טובים ומיוחדים. את טעמיה לא גילתה לנו, אך טעמים אלה זועקים אלינו מן הצוואה..." (ע"א 5056/94 היועמ"ש נ' לישיצקי פד"י נה(1) 88, פסקה 45).
לשון אחרת – את הוראות הצוואה יש לקרוא לנוכח מציאות חייו של המצווה, עד למועד עריכת הצוואה. ככל שננהג כך, גם הוראות שאינן סבירות לכאורה מקבלים השתקפות אחרת, נכונה יותר – וכך בדיוק נהגה השופטת קמא.
70. הדבר תואם אף את התרשמותו של עו"ד גולדנברג מפגישותיו עם המנוחה ורצונותיה כפי שהובעו בפניו, וזה לשונו:
"פירטתי את הניירות בתצהיר, זה היה הבסיס. כמובן שניסיתי להבין ממנה (מהמנוחה, ח"ש) את רוח הדברים ורציתי שהדברים יבואו לידי ביטוי בצוואה – מה המניעים שלה, והבנתי שיש, בעצם, את הבת שלה והסיפור הזה. היא מאד רצתה שתהיה הפרדה. כמובן שהצד הזה יקבל כספים ויש את הצד השני, הנכדים בעצם מהצד של הבן שנפטר, הבנתי שיש סיפור משפחתי עצוב...".
71. בהינתן כל אלה, גם טענת חוסר הסבירות של הוראות הצוואה ככלי לימוד על אי רצונה האמיתי של המנוחה ו/או אי כשרות הצוואה, דינה להידחות מטעמי בית משפט קמא.