אי הוכחת נטילת חלק בעריכת הצוואה – סעיף 35
54. כאמור דחה בית משפט קמא את טענת המערערות כי המשיבים (ושוב, הכוונה בעיקר לוו' וג', שהקלידה את טיוטת הצוואה האחרונה, עימה, ועם מסמכים נוספים ניגשה המנוחה לעו"ד גולדנברג) נטלו חלק בעריכת הצוואה. לכן השתכנע לקבוע, כי אין מקום לפסול הצוואה מכוחו של סעיף 35 לחוק הירושה.
55. דרך הילוכו של בית משפט קמא בשאלה זאת, קביעותיו ומסקנותיו פורטו על ידינו בסעיפים 16-17 לעיל, תוך ציטוט נרחב מפסק הדין בנקודה זאת בסעיף 16 לעיל.
56. לאור ההרחבה בנקודה זאת לעיל אקצר להלן, ואבהיר מדוע לטעמי אין מקום להתערב בקביעתו של בית משפט קמא בנקודה זאת.
57. סעיף 35 לחוק הירושה שכותרתו :"צוואה לטובת עדים" קובע כדלקמן:
"הוראת צוואה, פרט לצוואה בעל-פה, המזכה את מי שערך אותה או היה עד לעשייתה או לקח באופן אחר חלק בעריכתה, והוראת צוואה המזכה בן-זוגו של אחד מאלה -בטלה".
58. ביסוד הוראת סעיף 35 לחוק הירושה מונחת חזקה חלוטה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת (ע"א 2500/93 שטיינר נ' המפעל לעזרה הדדית של ארגון עולי מרכז אירופה, פ"ד נ (3) 338 (להלן: "ענין שטיינר"); ע"א 2098/97 בוסקילה נ' בוסקילה, פ"ד נה (3) 837).
הסעיף קובע שלוש חלופות שבהתקיים אחת מהן יש להביא לבטלות הוראה לטובת הנהנה הקיימת בצוואה, גם אם יוכיח שלא התקיימה השפעה בלתי הוגנת על המצווה.
החלופות הן כדלקמן:
הוראת הצוואה מזכה מי שערך אותה;
הוראת צוואה מזכה מי שהיה עד לעשייתה;
הוראת הצוואה מזכה את מי שלקח באופן אחר חלק בעריכתה.
59. בית המשפט עמד בפסק הדין על שלוש חלופות סעיף 35 ופרשנותן בפסיקה (סעיפים 35-37 לפסק הדין, והפסיקה שם).
בית משפט קמא יישם הפסיקה למקרה דנן (הקטעים הרלוונטיים מפסק הדין קמא צוטטו בהרחבה בסעיף 16 לעיל).
אפנה לדבריי בסעיף 17 לעיל, כי בית משפט קמא היה ער לטענת המערערות בדבר מעורבותן של ו' וג' בעריכת צוואות המנוחה, ניתח את מצב הדברים וקבע, לנוכח הראיות שעמדו בפניו (לרבות עדים והתרשמות מהם), כי:
"...בסופו של דבר, הרושם הוא שחרף המעורבות המתוארת, הצוואה משקפת את רצונה של המנוחה ועל כן לא מתקיימת החזקה שבסעיף 35 לחוק הירושה..." (ציטוט מסעיף 40 לפסק הדין).
הדברים מצוטטים בהרחבה בסעיף 16 לעיל, ותמציתם "על קצה המזלג", היא כדלקמן:
א. מעורבותה של ג' התמצתה בהקלדת טיוטת הצוואה האחרונה, כמו גם הקלדת צוואות קודמות של המנוחה, שהמנוחה עצמה ערכה בכתב יד או הכתיבה לה;
ב. מעורבותה של ו' התבטאה בעיקר בלחצה על המנוחה לערות צוואה בה תפריד בין חלקם של ילדיה לבין חלקם של המערערות, ללא התערבות בתוכן החלוקה ביניהם;
ג. בסופו של דבר המנוחה ערכה את צוואתה האחרונה בעדים בפני עו"ד גולדברג, שישב איתה שתי פגישות ארוכות, התרשם מצלילותה ורצונה החופשי והאמיתי. עו"ד גולדנברג ערך את הצוואה האחרונה בהסתמך על הטיוטה שהוקלדה על ידי ג', אך גם בהסתמך על מסמכים נוספים (שפורטו בפסק הדין) ושתי שיחות ארוכות עם המנוחה ביחידות.
ד. מכל אלה ניתן להסיק ולקבוע, כי הצוואה האחרונה שהוגשה לקיום, משקפת את רצונה האמיתי והחופשי של המנוחה.
60. הרושם הוא כי בית משפט קמא נתן משקל רב לתצהירו ועדותו של עו"ד גולדנברג בפניו, בדבר עריכת הצוואה מחדש, התרשמותו מצלילותה של המנוחה ושכנועו כי הצוואה משקפת את רצונה החופשי והאמיתי של המנוחה.
כך השתכנע בית המשפט לאחר התרשמות במישרין מעדותו הנרחבת של עו"ד גולדנברג בפניו, ובכך לא מצאתי הצדקה או מקום להתערב.
משכך הם פני הדברים אין גם כל טעות בקביעת בית המשפט קמא, כי למעשה עריכת הצוואה דנן לא החלה עם הקלדתה על ידי ג' אלא עם עריכתה על ידי עו"ד גולדנברג.
כך קבע בית משפט קמא בהסתמך על ע"א 433/77 הררי נ' הררי (20.12.1979), לענין מעורבות עורך דין בהכנת/עריכת צוואה בעדים, דוגמת זאת דנן:
"אין לומר כי בכל מקרה, עריכת הצוואה ונטילת חלק בעריכתה מתחילים בשלב שבו מועלית הצוואה על הכתב. הדבר תלוי בנסיבות. כך, למשל, בצוואת בעדים, אשר האחריותה פרופסיונאלית עליה נתונה בידי עורך-דין, ניתן לראות תחילתה של העריכה בפעולותיו של עורך-הדין..., שכן חזקה על עורך-הדין שיטול לידיו מבראשית את הפעולות הקשורות בעריכת הצוואה באופן שתינתן למצווה ההזדמנות להגיע לכדי גמירת דעת עצמאית וחופשית..." (ציטוט מפסקה 4 לפסק הדין).
במילים אחרות – אפילו בא המצווה לעורך דין עם טיוטת צוואה מוכנה, אך עורך הדין, כך מתקבל הרושם (כבמקרה דנן), ישב עימו, דן עימו בתוכן הצוואה וערך אותה מחדש, יש לומר כי תחילת עריכת הצוואה תהא בפעולותיו של עורך הדין, ולא קודם לכן.
במקרה כזה יש לומר כי "הרי עורך-הדין ייפגש עם המצווה ויברר את רצונו, וכאשר עורך-הדין בעצמו אינו צד מעוניין בצוואה, הרי אין לחשוש כי יכניס איזו הוראה לצוואה מיזמתו מבלי שהיתה הוראה בנדון זה או לפחות הסכמה על כך מאת המצווה עצמו" (ע"א 99/86 זיידה נ' זיידה, פד"י מ(3) 105, 108).
בנדון גם נפנה לספרו של כב' השופט שוחט, "פגמים בצוואות" (הוצאת סדן), עמ' 309, שם ציין המחבר כי המילים "מי שערך אותה" שבסעיף 35, צריכות לקבל פירוש דווקני, באופן שאינן כוללות בחובן מעורבות שהינה בגדר הכנה טכנית של המסמך.
במקרה דנן, נתן בית משפט קמא אמון בגרסתה של ג', כי מעורבותה (עוד טרם מעורבותו של עו"ד גולדנברג) הסתכמה בהקלדה טכנית של דברי המנוחה. בקביעה זו, המבוססת על מהימנות, לא מצאתי מקום להתערב.
61. אצטט קטע מסויים (פסקות 15-16) מענין שוורץ, בנסיבות דומות למקרה דנן, שכמו נאמרו למקרה דנן, ותומכים בקביעת בית משפט קמא בדחותו את תחולת סעיף 35 לנוכח נסיבותיו:
"בית-המשפט המחוזי דחה את הטענה כי אנשי המשיבה נטלו חלק בעריכת הצוואה. מעורבותם של אנשי המשיבה, כך פסק, אינה עולה כדי נטילת חלק בעריכת הצוואה. בנסיבות המקרה אין עילה להתערב גם בקביעה זו.
אכן, אנשי המשיבה גילו מעורבות בהליכים שקדמו לחתימה על הצוואה. הדבר מצא ביטויו בפנייתם לנוטריון, בקשר שיצרו בינו לבין המנוח, בהסעת המנוח למשרדו של עורך-הדין ובחזרה ממנו, בתשלום דמי הנסיעה, בליוויו הצמוד של המנוח בשתי הפגישות הראשונות ובתשלום שכר טרחתו של עורך-הדין מכספי המשיבה. לא בכדי קבע השופט המחוזי כי 'ככלל – הם [אנשי המשיבה – א' ר'] גילו עניין ברכושו של המנוח, פעלו ככל שניתן שהנחלתו למבקשת [המשיבה כאן – א' ר'] אכן תתבצע ועשו להצניע את המעורבות הזאת' (סעיף 1(ה) לפסק-הדין), אלא שבכך לא סגי כדי לפסול את הצוואה.
כאמור, נבחנות מעורבותו של הנהנה ונפקותה לעניין הוראת סעיף 35 על-פי נסיבותיו המיוחדות של המקרה. כבר נפסק כי העובדה שהנהנה הזמין את עורך-הדין שערך את הצוואה ושילם את שכר טרחתו (ולהבדיל במקרה דנן העיד עו"ד גולדנברג כי המנוחה שילמה את שכר טרחתו, עמ' 58 לפרו' שו' 19 – ח"ש) אין בה די כדי להביאו בכלל מי שנטלו חלק פסול בעריכת הצוואה (השופט קדמי בע"א 760/86 רוזן נ' שולמן [14], בעמ' 590). כן נפסק כי העובדה שהנהנית מן הצוואה הביאה את המצווה לעורך-הדין שטיפל בעבר בענייניה שלה ואף סייעה לו בפרטים שונים שנזקקו להם לצורך הצוואה אינה עולה כדי נטילת חלק בעריכת הצוואה (השופטת ביניש בע"א 2500/93 הנ"ל [8]).
...גם במקרה זה, אין במעורבותם של אנשי המשיבה כדי להטות את הכף לעבר פסילתה של הצוואה מכוח הוראת סעיף 35. על-אף פעלתנותם היתרה של אנשי המשיבה בכל הנוגע ליצירת הקשר עם הנוטריון ובהבאת המנוח אליו, נראה לי שהליך עריכת הצוואה עצמו הוכשר הודות לפועלו של הנוטריון. כאמור, דאג זה האחרון להרחיק את המנוח מאנשי הישיבה – מלוויו בעת עריכת הצוואה, וטרח לברר עמו את רצונו ואת טעמיו כשהוא ישב עמו, לבדו, במשרדו. בנסיבות אלה אין פגם בקביעותיו של בית-משפט קמא כי בשלב המכריע של עשיית הצוואה לא הייתה לאנשי הישיבה כל מעורבות. אשר-על-כן, לא הוכח קיומה של עילת הפסלות השלישית".
ההשלכה למקרה דנן ברורה, וכאמור תומכת בקביעת השופטת קמא שדחתה את תחולת סעיף 35, על חלופותיו, על נסיבות המקרה דנן.
62. לסיכום הדברים נאמר כי:
"בהתאם להלכה הפסוקה, עילת בטלות זו נבחנת לפי הנסיבות הכוללות של עריכת הצוואה, ובהן טיב המעורבות ועוצמתה. הבחינה אם הנהנה נטל חלק בעריכת הצוואה, צריך שתיעשה בנוגע לכל מקרה ונסיבותיו ונוכח מידת האינטנסיביות והחומרה של מעורבות הנהנה בעריכת הצוואה. במקרים רבים השאלה תהא מה הוא חלקו ה'אמיתי' של המצווה בעריכת הצוואה, ומה חלקם של הנהנים" [ציטוט מעמ"ש (ב"ש) 756-06-20 א.ד. נ' ד.ח. (21.1.2021)].
במקרה דנן בית משפט קמא השתכנע, כי מעורבותן של ג' ו' בעריכת הצוואה לא היתה בעוצמה שהביאה לאיון רצונה האמיתי והחופשי של המנוחה;
בכל מקרה, כך נקבע, הצוואה נערכה למעשה מחדש על ידי עו"ד גולדנברג באופן שאויינה כל התערבות מצידן של ו' וג'י בעריכת הצוואה.
בממצאים אלה של בית משפט קמא, שהינם ממצאי עובדה ומהימנות הנסמכים על התרשמות ישירה מהעדויות שבפניו, לא מצאתי כאמור מקום או סיבה להתערב.
אכן "התנהגות המשיבים אינה נקיה מכל רבב, עם-זאת, מכיוון שבתי המשפט פרשו תמיד פירוש צר ודוקני את המושג 'נטילת חלק בעריכת הצוואה' ולאור האמור לעיל, לא מצאתי מקום להתערב בקביעתו של השופט המלומד כי אין לבטל הצוואה" (ע"א 14/90 כהן נ' אשכנזי, עמ' 5 (1990)).
כדברי בית המשפט העליון במקרה דומה, הנכונים גם לנסיבות המקרה דנן.