דנג"ץ 8537/18 פלוני נ. בית הדין הרבני הגדול בירושלים - חלק 30

אמנם, לדעת חברתי הנשיאה, נדרשה התערבותו של בית המשפט הגבוה לצדק במקרה זה, בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, משום שלשיטתה מרכיב הבגידה היה דומיננטי בקביעות הדיינים, ולא נאמר רק למעלה מן הנדרש. בכך מאמצת חברתי הנשיאה את פרשנותו של חברי השופט עמית, לנאמר בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול, וחולקת על הפרשנות שהוצעה על-ידי חברי השופט מינץ. כלשונה: "אין בידי להסכים לחוות דעתו של חברי, השופט ד' מינץ, לפיה התייחסותו של בית הדין הרבני הגדול לבגידה הנטענת נעשתה למעלה מן הצורך, ולעמדתי לא יכול להיות חולק שהדבר היווה שיקול משמעותי בתוצאה הסופית שאליה הגיע בית הדין". דא עקא, נימוק זה אין בכוחו להצדיק דיון נוסף, מקום שבו לא נתחדשה הלכה, וכל אשר נמצא לפנינו הוא פרשנות שונה, שניתנה על-ידי שופטים שונים, לעובדות המקרה, אשר מכוחה יושמה ההלכה הנוהגת באופן שונה. לא בכגון דא נקיים דיון נוסף. כך אמר המשנה לנשיא דאז, מ' חשין: "אמת, דעות השופטים נחלקו באשר ליישומם של הדברים על עובדות המקרה, ואולם בידוע הוא כי טענות כנגד יישומה של הלכה מקומן בערעור, ולא בדיון הנוסף שתכליתו בחינה מחודשת של הלכות משפטיות שנפסקו" (ד"נ 7542/04 עובדיה נ' סיבל נהריה בע"מ, פסקה 9 (2.8.2005)); כיוצא בדברים הללו, אמרה השופטת א' פרוקצ'יה: "מקום שההליך מותיר את ההלכה המשפטית על מכונה, ובכלל זה מותיר על כנם את כללי המשקל והאיזון הפנימי המובנים בה, נראה כי שאלות יישומה הפרטני ודרכי החלתה הלכה למעשה הן ענין לערכאות הדיון והערעור. דרכי היישום של ההלכה העקרונית במסגרת הפעלת שיקול הדעת השיפוטי, האמצעים הננקטים לשיקלול ואיזון בין מרכיביה, קביעת קריטריונים כלליים לצורך כך, והחלתם הפרטנית למקרה הקונקרטי – עניינם של אלה להתברר בערכאה הדיונית, ובערכאה ערעורית המעמידה למבחן את קביעותיה [...] דומה, כי מצווים אנו במתיחת אבחנה ברורה בין הערכתה המחודשת של הלכה משפטית עקרונית חשובה במסגרת הדיון הנוסף, לבין בחינת דרכי יישומה הלכה למעשה לסיטואציות עובדתיות קונקרטיות, המתבררות בערכאות דיוניות ונתונות לביקורת ערעורית [...] חשיבות ההקפדה על הגדרה ברורה של מסגרות הדיון השונות, ובכללן על קווי הגבול שבין הליך הדיון הנוסף להליך הערעור, אינה מצטמצמת לחובת כיבוד סדרי הדיון שנקבעו בדין, והגשמת התכליות המיוחדות המאפיינות את סוגי ההליכים השונים. היא משפיעה על יציבות ההלכה הפסוקה; היא אוצלת על גורם הוודאות והביטחון במשפט; היא מקרינה על עקרון סופיות הדיון; היא תורמת לעיצוב ברור של סמכויות השיפוט השונות במסגרות הדיוניות שנקבעו להן בדין" (דנ"א 2045/05 ארגון מגדלי ירקות – אגודה חקלאית שיתופית בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד סא(2) 1, 81-79 (2006)); ובלשונו התמציתית של השופט א' א' לוי: "מתקשה אני לראות מהי אותה הלכה חדשה המצריכה את עיוננו החוזר" (שם, 82). דבריו ישימים לענייננו.