9. אמנם, חברתי הנשיאה קבעה, בהחלטה מיום 18.6.2019, כי יתקיים דיון נוסף בפסק הדין מושא הבקשה. ברם, אין בכך כדי לגרוע מסמכות ההרכב הדן בדיון הנוסף להורות אחרת, ולדחות את העתירה מבלעדי דיון לגופו של עניין, אם נמצא כי אין בפסק הדין הלכה שנתחדשה. זאת, כדברי השופטת מ' נאור (כתוארה אז) בדנ"א 3993/07 פקיד שומה ירושלים 3 נ' איקאפוד בע"מ, פסקה 22 (14.7.2011): "לאחר פסק הדין בערעור נעתר המשנה לנשיאה ריבלין לעתירת המדינה והורה על דיון נוסף בשאלת התחולה למפרע. האם יש בהחלטתו זו לחייב את ההרכב (המורחב) היושב לדין לערוך דיון לגופו של עניין? התשובה שניתנה לכך בהלכה הפסוקה היא בשלילה. ההלכה היא כי גם אם ניתן היתר לדיון נוסף הרי שבית המשפט היושב לדין רשאי לדחות את העתירה גם ללא דיון לגופו של עניין. [...] ככל שענייננו בשאלה של יישום הלכה קיימת [...] אין לדעתי הצדקה לערוך לגביה דיון נוסף, וניתן לדעתי גם לדחות את העתירה מטעם זה ללא דיון לגופו של עניין" (ראו שם, לעומת זאת, את חוות דעתם של השופט (כתוארו אז) א' גרוניס וחברתי הנשיאה אשר בחרו להותיר שאלה זו בצריך עיון). ד"ר יגאל מרזל סקר את הפסיקה בנדון, והביע עמדתו שלפיה – "אם לא היה מקום לתת דיון נוסף, וזו המסקנה של ההרכב המורחב הדן בדיון הנוסף, הוא רשאי בהחלט שלא לדון בכך לגופו" ("סעיף 18 לחוק יסוד: השפיטה: דיון נוסף בדיון הנוסף" ספר דורית ביניש 264 (קרן אזולאי, איתי בר סימן טוב, אהרן ברק ושחר ליפשיץ, עורכים) (2018)). יתר על כן: כך נפסק מפי השופט (כתוארו אז) י' זוסמן, בהסכמת ארבעת חבריו בד"נ 2/64 קניגסהפר נ' הומפרט, פ"ד יח(3) 377, 384-383 (1964): "אם פסק הדין אינו קובע את ההלכה, הדיון בה בשלב זה לא יהא דיון נוסף אלא דיון ראשוני, ולכך אין אנו מוסמכים, אפילו ניתן צו לדיון נוסף בבעיה זו. [...] הבעיה האמורה בהחלטת הנשיא, חייבת להיות בעיה של הלכה שנפסקה בפסק הדין, ו'מפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה' – נמצאה ראויה לשמש נושא לדיון נוסף. הנה כי כן, מורה הלכה פסוקה זו, כי "אין אנו מוסמכים" לדון בנושא שהועמד כאן לפנינו לדיון נוסף; עלינו לגזור גזירה שווה מהתם להכא, מדברי השופט זוסמן (שם) לענייננו: "בענין דנא ניתן אמנם צו לדיון נוסף, אך אין בכך כלום הואיל ואין לנו קביעת הלכה באותה בעיה אשר הועמדה לדיון נוסף".
10. אשר על כן, מלכתחילה, לא היה לדעתי מקום לקיים דיון נוסף, בחריגה מהוראת סעיף 30(ב) לחוק, ובסטייה מההלכה הפסוקה. בדיעבד, משהתקיים, "אין בכך כלום", כאמור לעיל, "הואיל ואין לנו קביעת הלכה באותה בעיה אשר הועמדה לדיון נוסף" (שם). סבורני אפוא כי דינו של הדיון הנוסף לדחייה, הואיל ולא קמה עילה להתערבותנו בפסק הדין מושא הדיון הנוסף, וזאת גם אם אניח כי הדין עם חברתי הנשיאה, וכי ניתן היה להגיע לתוצאה שונה מזו שאליה הגיע בית הדין הרבני הגדול. משנוכחנו לדעת כי לא נתחדשה הלכה בפסק הדין מושא הדיון הנוסף, ומטעמים של סופיות הדיון, יציבות, ודאות שיפוטית, ושמירה על גבולות הסמכות הנתונה לנו, אינני רואה מקום להתערב בו, ולשנות ממנו. כך בכלל, ובפרט מחמת אופיו של העניין שהועמד על הפרק: מוטב לא ללבּוֹת גַּחֶלֶת לוֹחֶשֶׁת.