40. עיקר המחלוקת ביני לבין הנשיאה קשור לעמדתי העקרונית בנוגע לסמכותו של בית משפט זה, בשבתו כבג"ץ, להתערב בממצאים עובדתיים אשר נקבעו על ידי בית דין רבני או בית דין דתי אחר, שכאמור מעוגנת בסעיף 15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה ובפסיקתנו. לטעמי, סמכות זאת מאפשרת התערבות בממצאי עובדה רק במקרים קיצוניים בהם מדובר בממצאים נטולי זיקה רציונלית לחומר הראיות. סמכות זאת אינה מאפשרת לבית משפט זה להתערב בממצאיו העובדתיים של בית דין רבני כל אימת שיש להם אחיזה רציונלית בחומר הראיות. העובדה שאנו רואים את הראיות עליהן בית הדין הסתמך באופן שונה ממנו איננה בגדר עילת התערבות (ראו: בג"ץ 7940/17, פסקה 2; בג"ץ 6037/18 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי ת"א יפו, פסקאות 6-5 (18.2.2019); וכן בג"ץ 5956/20 פלוני נ' פלונית, פסקה 2 (24.9.2020)); וכך הוא גם לגבי המסקנות אשר עולות מחומר הראיות. אי-הסכמתנו עם מסקנות אלו אף היא איננה בגדר עילת התערבות ואין היא מאפשרת לנו לבטל את קביעותיו העובדתיות של בית הדין ולהעמיד במקומן את קביעותנו שלנו (ראו: בג"ץ 1923/91 רוזנצוויג נ' בית הדין הרבני האזורי בחיפה, פ"ד מו(2) 1, 11-10 (1991); בג"ץ 2819/09 פלונית נ' ביה"ד הרבני הגדול, פסקה ט (13.7.2009); בג"ץ 4549/10 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקאות 5-4 (17.6.2010)).
41. במקרה דנן, חומר הראיות אשר נפרש בפני בתי הדין הרבניים – האזורי והגדול – הכיל בתוכו ראיות אשר הצביעו על כוונתו של המשיב 3 שלא לחלוק את נכסו האישי – הבית שבו עסקינן – עם אשתו, המבקשת, בזמן שהשניים היו נשואים זה לזו. מאידך, חומר זה לא הכיל ראיות פוזיטיביות בעלות משקל מהן אפשר היה ללמוד על כוונת המשיב 3 לשתף את המבקשת בזכויותיו בבית, אותן הוא דאג לרשום על שמו בלבד. בנסיבות אלה, קביעתו של בית הדין הגדול כי המבקשת לא הוכיחה את כוונת השיתוף הנדרשת לפי דוקטרינת השיתוף הספציפי – בין אם אנחנו מסכימים עמה ובין אם לאו –אמורה להיות סוף-פסוק אשר מסיים את ההתדיינות בנושא. בין קביעה כאמור לבין חומר הראיות יש זיקה רציונלית, ועל כן דין העתירה שהגישה נגדה המבקשת להידחות מניה וביה.
42. לדעת הנשיאה, המבקשת הוכיחה את קיומה של כוונת השיתוף הנדרשת אצל המשיב 3. קביעתה זו של הנשיאה מנוגדת למסקנתו העובדתית של בית הדין הגדול. בדרכה אל המסקנה אשר שוללת את ממצאיו העובדתיים של בית הדין הגדול, הנשיאה ניתחה מחדש את הראיות שנפרשו בפני בתי הדין הרבניים, האזורי והגדול. סבורני כי זאת לא ניתן לעשות בגדרה של עתירה לבג"ץ; ובוודאי שלא ניתן לעשות כן בגדרו של דיון נוסף – הליך שנועד לבירורם של עניינים משפטיים מובהקים בעלי חשיבות ציבורית-כללית, ולא לבדיקתה מחדש של מסכת עובדות פרטיקולריות כזאת או אחרת.