12. השופט מינץ סבר כי דין העתירות להידחות. לגישתו, פסק דינו של בית הדין הרבני הגדול ניתן על בסיס קביעות עובדתיות שלפיהן לא הוכח שיתוף ספציפי בבית המגורים. השופט מינץ ציין כי אין חולק על תוקפה של ההלכה שלפיה אין בכוחה של בגידה של אחד מבני הזוג לבטל שיתוף שהתגבש, ככל שהתגבש לפני הבגידה. עם זאת, לגישת השופט מינץ, במקרה דנן לא חרג בית הדין הרבני הגדול מהלכה זו, שכן התייחסותם של הדיינים לבגידה הנטענת הייתה למעלה מן הצורך ולא כחלק הכרחי מנימוקי פסק הדין. השופט מינץ עמד על כך שהדיין אלמליח כלל לא הזכיר בחוות דעתו את הבגידה הנטענת; על כך שהדיין עמוס ציין שההתייחסות לבגידה הנטענת היא בנוסף ומעבר לנדרש; ועל כך שהדיון בפן ההלכתי נעשה בשולי הדברים. לפיכך, מצא השופט מינץ כי לא ניתן לומר שמסקנת דעת הרוב שיקללה נסיבות שאינן רלוונטיות לעניין או שבית הדין החיל את הדין הדתי על נסיבות המקרה. משמצא השופט מינץ כי בית הדין לא חרג מסמכותו, ובהינתן היקף ההתערבות המצומצם של בית משפט זה בהחלטות בתי הדין הרבניים, נקבע כי המקרה דנן אינו בא בגדר אותם המקרים החריגים המצדיקים התערבות.
13. השופט שטיין סבר אף הוא כי דין העתירות להידחות משלא קמה עילה להתערבות בפסק הדין של בית הדין הרבני הגדול. השופט שטיין הטעים כי בהיעדר הסכם מפורש, השאלה אם נתקיים שיתוף בנכס היא שאלה מעורבת של דין ושל עובדה, ועל מנת לענות עליה יש לקבוע ממצאים עובדתיים בדבר קיומה או היעדרה של שותפות בין בני הזוג בנכס הספציפי שבו עסקינן. לגישתו של השופט שטיין, העובדה שבית הדין הרבני הגדול כלל את בגידתה הנטענת של המבקשת במניין שיקוליו וכחלק ממכלול העובדות הרלוונטיות להוכחת קיומה של שותפות מכללא, אינה בגדר "טעות גלויה ומוכחת על פני הפסק" שהיה בה כדי להקים הצדקה להתערבות בית המשפט. השופט שטיין הוסיף וציין כי נוכח הראיות בתיק ניתן היה להגיע למסקנה אחרת, אך הסמכות לקבוע ממצאים עובדתיים במקרה דנן נתונה לבית הדין האזורי כפוסק ראשון, ולבית הדין הרבני הגדול כפוסק אחרון. סמכותו של בית משפט זה מסתכמת, לעמדת השופט שטיין, בבדיקה אם נפרצו גבולותיה של הסמכות האמורה – והשופט שטיין סבר כי בית הדין הרבני הגדול לא חרג מסמכותו או טעה טעות שבדין שהינה גלויה ומוכחת על פני הפסק.
14. לגופם של דברים, השופט שטיין הוסיף וציין כי השינוי בדיני הרכוש הזוגי שהביא עמו חוק יחסי ממון מבטא מעבר קונספטואלי של דיני הרכוש הזוגי ממשטר של מעמד למשטר של חוזה. משטר חוזי מאפשר לבני זוג לפעול כיחידה אוטונומית ולקבוע בעצמם את התוצאות הממוניות של נישואין וגירושין. זאת בכפוף להגנות הקבועות בחוק יחסי ממון ובדיני החוזים מפני ניצול לרעה. בהקשר זה ציין השופט שטיין: