סוף דבר
101. מכל הטעמים דלעיל, הנני מציע לחבריי לבטל את דוקטרינת השיתוף הספציפי ולהעמיד במקומה הלכה חדשה: משטר השיתוף ההדרגתי המוצע על ידי, שבמסגרתו כל אחד מבני הזוג יקבל לידיו, בגין כל שנת נישואין שלפני הפירוד מבן או מבת זוגו, אחוז אחד (1%) מהזכויות בנכסים האישיים של בן או בת זוגו – זולת אם בני הזוג קבעו ביניהם הסדר אחר בהסכם ממון אשר נערך ואושר בהתאם לחוק יחסי ממון. ביחס לשנת הנישואין האחרונה, שהיא גם שנת הפירוד, אחוז הצבירה ייקבע באופן יחסי לפי מספר הימים שלפני הפירוד (n), דהיינו, לפי הנוסחה הבאה:
כמו כן הנני מציע שהסדר כאמור יחול רק על בני זוג שיינשאו ביום 1.1.2022 או אחריו. על בני זוג שנישאו לפני 1.1.2022 ימשיך לחול ההסדר הישן של דוקטרינת השיתוף הספציפי אשר נקבע בהלכת אבו רומי ובפסקי הדין שבאו בעקבותיה.
102. באשר למקרה הספציפי שהוכרע בהליך הקודם, סבורני כי טוב נעשה אם נשאיר את ההכרעה אשר ניתנה על ידינו בבג"ץ 4602/13 על כנה, ללא צו להוצאות.
ש ו פ ט
המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר:
1. הנני מצטרף בהסכמה לחוות דעתה המנומקת של חברתי הנשיאה, א' חיות, לתוצאה שאליה הגיעה ולדרך הילוכה, וארשה לעצמי להוסיף רק מספר הבהרות והערות.
2. "הלכת השיתוף הספציפי" מגבילה ביחס להתגבשות של זכות מעין-קניינית בנכס שאיננה כרוכה בהכרח בהתנאה מפורשת להעברת הקניין בין הצדדים (ככל שהוכח לגביו "דבר מה נוסף", המעיד על כוונת שיתוף) – ראו: ע"א 8672/00 אבו-רומי נ' אבו-רומי, פ"ד נ"ו (6), 175 (2002), ועיינו: ניסים שלם, יחסי ממון ורכוש – הדין והפסיקה, כרך א', עמ' 223-185 (מהדורה שניה – תשע"ט-2019; להלן: שלם).
זכות מעין-קניינית זו איננה, לרוב, בבחינת זכות על תנאי, ולכן לא ניתן לשלול אותה בדיעבד לאחר התגבשותה – בעילה של חוסר נאמנות מינית של בן הזוג. קריאה של תנאי כזה אל תוך תהליך התגבשות הזכות מנוגדת לכאורה להוראות הדין האזרחי הנוהג עמנו (ראו: חנוך דגן ודפנה הקר "הלכת השיתוף הספציפי – לקראת המערכה הרביעית בבג"ץ 4602/13" מחקרי משפט לב 519 (2019)).
הנה כי כן אלמלא נכרכו כאן עניני הרכוש לתביעת הגירושין והיו נידונים בבית המשפט לענייני משפחה – דומה שעל בסיס העובדות, שנתמכו בראיות שהוצגו, האישה היתה זוכה שם, קרוב לוודאי, בפסק דין המאשר את זכותה במחצית הבית, זאת בהתבסס על ההלכות שנפסקו ב-בג"צ 1000/92 בבלי נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד מ"ח (2), 221 (1994) וב-בע"מ 1398/11 פלונית נ' פלוני (21.08.2013). התעלמות למעשה מהלכות אלו, האמורות לחול גם על בתי הדין הרבניים, יש בה לכאורה משום חריגה מסמכות, המצדיקה התערבות בג"ץ (ראו והשוו: בג"ץ 5416/09 פלונית נ' פלוני (10.02.2010) ועיינו: שלם, בעמ' 223-222).