10. התחשבות בהתנהגות מוסרית פסולה לכאורה, בנסיבות שבהן זו התרחשה בשלב מאוחר של המערכת הזוגית, עלולה גם להוביל לפגיעה אנושה בביטחון הסוציאלי של בן הזוג הנוגע בדבר. התנהלותם של בני הזוג במישור החיים הכלכליים מושפעת גם מן המערכת הזוגית. במקרים רבים, אחד מבני הזוג – במציאות דהיום במקרים רבים יותר מדובר בבת הזוג, אך השיקול הוא בעל אופי עקרוני – אינו פועל כשחקן כלכלי מלא בזירה הכלכלית שמחוץ למסגרת הביתית, תוך הסתמכות על השיתוף בינו לבין בן זוגו. התחשבות בבגידה או בפגיעה קשה אחרת בבן הזוג בשלב מאוחר של המערכת הזוגית עלולה לטרוף הסתמכות כלכלית של חיים שלמים. זוהי תוצאה קשה שאין לה מקבילה בהקשרים משפטיים אחרים.
11. לצדם של שיקולים עקרוניים נודעת חשיבות גם לשיקול המעשי שעניינו הרמוניה משפטית. בית משפט זה כבר פסק כי חוסר נאמנות מינית במערכת היחסים הזוגית אינו מצדיק את דחייתה של הלכת השיתוף בין בני זוג (ראו: ע"א 264/77 דרור נ' דרור, פ"ד לב(1) 829 (1978); ע"א 384/88 זיסרמן נ' זיסרמן, פ"ד מג(3) 205 (1989)). כן נפסק כי זו אינה "נסיבה מיוחדת" המצדיקה חריגה מאיזון המשאבים השוויוני לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973 (ראו: בג"ץ 8928/06). פתיחת הדלת להתחשבות בשיקולים מסוג זה דווקא בהקשרה של הדוקטרינה שעניינה שיתוף ספציפי היא אפוא בבחינת נטע זר במערך הכללי של הדינים החלים על היחסים הכלכליים בין בני הזוג.
12. בדיני המשפחה בישראל מצטרפות לכל אלה גם התולדות של החלת הדין האישי של בני הזוג על תחום הנישואין והגירושין. המשמעות המעשית של הדברים היא, על-פי רוב, דיון בענייני גירושין על-פי הדין הדתי של העדה שאליה משתייכים בני הזוג. כאשר עסקינן בבני זוג שהם יהודים, כבענייננו, הדין הרלוונטי הוא כזה שמייחס משקל רב לשאלה של אי-נאמנות מצד בת הזוג. בגידה שנעשית בידי אשה היא עילת גירושין בדין הדתי היהודי. בגידתו של גבר אינה בעלת אותו משקל לצורך גירושין, הגם שאינה חסרת כל משמעות. כך, התוצאה היא שבהליכי גירושין ששותפים להם בני זוג יהודים קיים תמריץ לעיסוק יתר בטענות שעניינן חוסר נאמנות מינית של בת הזוג. אכן, תחולתם של הדינים הדתיים בתחום הנישואין והגירושין היא גזירתו של המחוקק. אולם, אין מקום להשלים עם "זליגה" של מצב לא שוויוני זה מן התחום של דיני איסור והיתר, כמצוות המחוקק, אל תחומים נוספים, מעבר למה שמתחייב מן החקיקה עצמה. זוהי תוצאה שאינה רצויה כלל ועיקר. לא מיותר לציין כי במקרה דנן כל אחד מבני הזוג העלה טענות שעניינן חוסר נאמנות מינית של משנהו. אולם, בפועל, עניין זה קיבל בולטות ואף משמעות מעשית בכל הנוגע להכרעה בזכויות הרכושיות של בת הזוג.