דבר מה נוסף להוכחת השיתוף
14. ובאשר לטעם השני שבעקבותיו מצאה חברתי הנשיאה להתערב – האופן בו בחן בית הדין את האינדיקציות להוכחת "דבר מה נוסף". עיון מעמיק בפסק הדין של בית הדין הרבני מגלה כי הוא מבוסס על מערכת הדינים האזרחית, כאשר הדיין עמוס פורש את התשתית הנורמטיבית לסוגיה על פי כללי החוק והפסיקה האזרחיים תוך אזכורי הפסיקה המרכזית שניתנה בהקשר זה בעניין שיתוף נכס ספציפי ובכלל זה דירת מגורים. הדיין עמוס הבהיר כי בהתאם לפסיקה ניתן להסיק שיתוף ספציפי בנכס בהתאם לנסיבות המקרה אם נמצא "דבר מה נוסף", תוך אזכור הפרמטרים הרלוונטיים שנקבעו בהקשר זה, שאוזכרו, בין היתר בבע"מ 1398/11 (עמ' 4-2 לפסק הדין). הדיין עמוס הלך עקב בצד אגודל על פי הפרמטרים שנקבעו בפסיקה האזרחית בקשר לשיתוף דירת מגורים בהגיעו למסקנה כי הרושם המצטבר הוא שלא הוכח שיתוף: המגרש ניתן בירושה לבעל; הבית שנבנה עליו מומן מכוח עסקה שביצע בקרקע; המגרש והבית רשומים מאז ומעולם על שמו של הבעל בלבד; לא נלקחו הלוואות ולא נרשמה משכנתא לצורך בניה או קניית הבית; השיפוץ אף אם נעשה לא היה "שיפוץ מאסיבי" ובכל מקרה המבקשת כלל לא עבדה בזמן שנעשה השיפוץ, ועוד (עמ' 6-5 לפסק הדין). וכך מסכם הדיין עמוס את העניין: "כל הנקודות הללו מעלות ספק וקשה לומר כי הייתה כוונת שיתוף ושלזה התכוונו הפסיקות האזרחיות בערכאות השונות" (עמ' 6 לפסק הדין). כמו כן, הדיין השלישי, אלמליח, כלל לא התייחס להלכה או לעניין הבגידה במסגרת פסק דינו.
15. למקרא העתירה לדיון נוסף ואף למקרא עמדות חבריי המצדדים בקבלת העתירה, עשוי להיווצר הרושם כי בית הדין הרבני הגדול חרג מהמסקנה המתבקשת לשיתוף בדירת המגורים, חרף אינדיקציות ברורות, מפורשות וחד-משמעיות לקיומו – וכל זאת לאור בגידת האישה. אולם לא כך הם פני הדברים. היעדר השיתוף הספציפי הינו ממצא עובדתי אליו הגיע הדיין עמוס בהתבסס על אינדיקציות עובדתיות ספציפיות המתייחסות למקרה הקונקרטי ולנסיבות חייהם הפרטניות של בני הזוג, תוך התייחסות לדין האזרחי ולאמות המידה שנקבעו בו בהקשר זה. אינני רואה אפוא עין בעין עם חברתי הנשיאה ועם המצדדים בעמדתה, כי האופן שבו בחן בית הדין הרבני את האינדיקציות להוכחת "דבר מה נוסף" להתגבשות השיתוף הספציפי בנכס, אינו עולה בקנה אחד עם אמות המידה שנקבעו בפסיקה בהקשר זה. בסופו של יום, מדובר בסוגיות הקשורות למשקל שיש ליתן לכל אחת מהעובדות המרכיבות את מכלול נסיבות העניין, אותן פירט בית הדין הרבני בהרחבה כאמור.