16. מה לנו אפוא, בגדרי עתירה לבית משפט זה, קל וחומר בגדרי בקשה לדיון נוסף, לנתח את הממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי בית הדין הרבני, ולהפוך את המסקנה הסופית הנגזרת מהן. הדבר אף חותר תחת מושכלות יסוד בדבר היקף התערבותו של בית משפט זה בהכרעותיהם של בתי הדין הרבניים, כפי שגם הצביעו חבריי השופטים סולברג ו-שטיין. אף אם הייתה נופלת טעות בידי בית הדין הרבני, באופן שבו ביסס את מסקנתו בהתבסס על נסיבותיו העובדתיות של המקרה, או אף בקביעת אמת מידה מחמירה בהוכחת קיומו של "דבר מה נוסף", הדבר לא היה מהווה עילה להתערבות בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק (ראו למשל: בג"ץ 2350/20 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 8 (10.9.2020)). בוודאי שנסיבות מסוג זה אינן מבססות עילה לקיום דיון נוסף.
17. בהקשר זה נדמה כי יש לחזור בענייננו על מושכלות יסוד: דיון נוסף איננו ערעור נוסף (דנ"א 1075/15 בלום נ' אנגלו סכסון – סוכנות לנכסים (ישראל – 1992) בע"מ, פסקה 18 (8.3.2015)). "השופטים אינם תמיד תמימי-דעים, ולעיתים מתעוררות מחלוקות באשר לעקרונות המנחים או באשר לתוצאה הסופית. כל אלה כשלעצמם אינם מהווים עילה לדיון נוסף, שהרי העיקרון הבסיסי הוא שבית המשפט העליון דן ומכריע, בכל מקרה הבא בפניו, פעם אחת" (דנג"ץ 10673/07 פורום משפטי למען ארץ ישראל נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 14 (9.3.2008) (להלן: עניין פורום משפטי למען ארץ ישראל)). הליך הדיון הנוסף שמור למקרים נדירים ויוצאי-דופן שבהם מתקיימים התנאים המנויים בסעיף 30(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, היינו כי הלכה שנפסקה בבית משפט זה עומדת בסתירה להלכה קודמת שנקבעה בו או שמפאת חשיבותה, קשיותה או חידושה של ההלכה יש מקום לקיים בה דיון (וראו למשל לאחרונה: דנ"פ 2784/21 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (20.5.2021); דנ"פ 269/21 טאלב נ' מדינת ישראל, פסקה 6 (25.5.2021); דנג"ץ 6679/20 חה"כ ד"ר יוסף ג'בארין נ' הכנסת, פסקה 10 (26.5.2021)). כל זאת, בצירוף "דבר מה נוסף" המצדיק בירור מחודש של העניין (עניין פורום משפטי למען ארץ ישראל, פסקה 14; דנג"ץ 5019/13 בית הדין השרעי לערעורים בירושלים נ' פלונית, פסקה 7 (14.8.2013); דנג"ץ 5806/15 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש ממשלת ישראל, פסקה 5 (28.10.2015)).
18. הלכה למעשה, כפי שהיטיב חברי השופט סולברג לציין, בענייננו לא נפסקה כל הלכה חדשה. עניינה של העתירה לדיון נוסף נסוב על נסיבותיו הקונקרטיות של המקרה, וכך גם חוות דעתה של חברתי הנשיאה. הלכה מושרשת היא כי אופן יישומה של הלכה במקרה קונקרטי אינו מצדיק קיום דיון נוסף (ראו למשל: דנ"א 1075/14 קרן היסוד המגבית המאוחדת לארץ ישראל נ' קרן קיימת לישראל באמצעות מנהל מקרקעי ישראל, פסקה 14 (15.7.2014); דנג"ץ 2630/14 ריינר נ' בית הדין הרבני האזורי בתל אביב, פסקה 15 (23.10.2014); דנ"א 1812/21 פלוני נ' מדינת ישראל – המרכז לבריאות הנפש "מעלה הכרמל", פסקאות 10-9 (1.6.2021)). גם הכרעה העומדת בסתירה להלכה קודמת, אינה אלא לכל היותר בגדר טעות, שאינה מהווה כאמור עילה לדיון נוסף (יגאל מרזל "סעיף 18 לחוק יסוד: השפיטה – 'דיון נוסף' בדיון הנוסף" ספר דורית ביניש 181, 237 (קרן אזולאי, איתי בר סימן טוב, אהרן ברק ושחר ליפשיץ עורכים, 2018) (להלן: מרזל)).