19. היועץ המשפטי לממשלה סבור כי חרף התוצאות השונות שאליהן הגיעו שופטי ההרכב במקרה הקונקרטי, ההלכות שנקבעו בדבר תחולת הדין האזרחי על ענייני רכוש שבין בני זוג, ובדבר היעדר השפעתה של בגידה על הזכויות הרכושיות של בני הזוג – עומדות על מכונן. בהקשר זה טוען היועץ המשפטי לממשלה כי דבריו של השופט שטיין בדבר שלילת זכויות בנכס מכוחו של הסכם מכללא הם דעת יחיד ואין לראות בהם הלכה, וכי אין מקום להניח שבני הזוג בענייננו הסכימו אפריורית שבגידה עלולה לשלול כוונת שיתוף בנכס או שהבגידה תכריע בשאלה אם התגבש שיתוף. לשיטת היועץ המשפטי לממשלה, אין להוציא מכלל אפשרות שלפי הדין האזרחי תהיה לבגידה, במקרים מסוימים, נפקות בשאלת קיומו של שיתוף בנכס ספציפי, אך "לא בהכרח כך יהיה" ומכל מקום, בגידה אינה יכולה להשפיע באופן רטרואקטיבי על שיתוף שכבר התגבש.
20. בשם בית הדין הרבני הגדול והאזורי הוגשו טיעונים מטעם היועץ המשפטי לשיפוט הרבני (להלן: היועץ לשיפוט הרבני). לגישת היועץ לשיפוט הרבני, בתי הדין הרבניים מיישמים את הדין האזרחי החל על סוגיית השיתוף בנכס ספציפי בהתאם לנסיבות המקרה הפרטניות. היועץ לשיפוט הרבני מדגיש כי לא הבגידה היא שהטתה את הכף בענייננו, אלא העובדה שהמבקשת לא הוכיחה "דבר מה נוסף" המעיד על כוונת שיתוף בנכס. לטענת היועץ לשיפוט הרבני, העמדה לפיה השיתוף הספציפי מתגבש בנקודת זמן מסוימת בחיי הנישואין לא נזכרה קודם לכן במפורש בפסיקתו של בית משפט זה. בהקשר זה מבהיר היועץ לשיפוט הרבני כי בית הדין הרבני הגדול, ובפרט הדיין נהרי, הבין את הלכת השיתוף הספציפי בתור כלל המבסס זכות אובליגטורית במהלך חיי הנישואין ואשר מכוחה נוצר שיתוף רק עם פקיעתם. כלומר, לעמדת בית הדין לא מדובר בשיתוף שהושלם או במתנה שניתנה ואין לחזור ממנה, אלא ב"הבטחה למתנה" שנתינתה לא הושלמה.
דיון והכרעה
21. בית הדין הרבני האזורי, בית הדין הרבני הגדול, וכן בית משפט זה בפסק הדין נושא הדיון הנוסף – הביעו עמדות שונות בנוגע לסוגיות שבמוקד הפרשה. חלק מעמדות אלה נותרו אמנם בגדר דעות יחיד שאינן עולות כדי הלכה מחייבת, אך סברנו כי בנסיבות שנוצרו יש מקום להעמיד הלכה על מכונה במסגרת הדיון הנוסף שלפנינו, ולהבהיר את הטעון הבהרה (השוו: ד"נ 9/77 חברת החשמל לישראל בע״מ נ' הוצאת עתון ״הארץ״ בע״מ, פ"ד לב(3) 337 (1978); להלן: עניין חברת החשמל).