--- סוף עמוד 142 ---
שהחלטות המתקבלות בניגוד להן הופכות להיות 'חשודות'). לעתים, גיבושן של הנחיות פנימיות מהווה אף שלב מעבר חשוב לקראת הכנתה של הסדרה פורמלית יותר של נושא מסוים, בתקנות או בחקיקה" (דפנה ברק-ארז משפט מינהלי 231-230 (כרך א, 2010)). פרופ' ברק-ארז מתייחסת אמנם להנחיות פנימיות, אך נראה כי דבריה יפים גם להנחיות המופנות כלפי גורמים חיצוניים, דוגמת המקרה שלפנינו. אם כן, פרקטיקה חשובה זו, של קביעת הנחיות, עלולה להיות מוחלפת במדיניות של מתן החלטות אד-הוק, וזאת כדי להימנע מהתערבות-יתר של בית המשפט בשיקולי המדיניות ועקרונות היסוד המניעים את הרשות המינהלית, באמצעות פרשנות עצמאית, שאינה מחויבת באופן מיוחד לעמדתה הפרשנית-שלה. גם אם תראה הרשות לנכון לקבוע נורמות כלליות בעניינים מסויימים, באין מנוס, ניתן להניח כי הדבר יֵעשה בזהירות רבה, וביד קמוצה, מחשש שמא ההנחיות הללו יעמדו לה לרועץ בעתיד, אולי יוצאו מהקשרן, עקב פרשנות שאינה עולה בקנה אחד עם כוונתה המקורית. תוצאה זו, אינה מתיישבת עם המגמה הרצויה, של מעבר מהחלטות אד-הוק – הניתנות ביחס לנסיבות כל מקרה ומקרה, וחסרות כל אותם יתרונות כנ"ל – להבניה ממוסדת של שיקול הדעת, באמצעות קביעת נורמות כלליות.
6. כאמור, חברתי השופטת וילנר סבורה, כי בהתקיימותם של כמה מאפיינים, ינתן 'מקום של כבוד' לעמדה הפרשנית שמביע המאסדר ביחס להנחיותיו-שלו. אחד מן המאפיינים הללו, כלשונה, הוא כי "העמדה אפשרית וסבירה (כאמור לעיל, הגיונית ומתקבלת על הדעת, ולא במובנה של עילת הסבירות במשפט המינהלי), ועולה בקנה אחד עם לשון הנורמה" (ההדגשות הוספו – נ' ס'; פסקה 38 לחוות דעתה של חברתי). גבי דידי, בכל הנוגע למאפיין זה, די אם נמצא כי העמדה אפשרית ומתיישבת עם לשון הנורמה; אל לנו להפליג למחוזות הסבירות. כפי שאמרתי במקום אחר: "העדר מומחיות; חזקת התקינות המנהלית; מיצוי עילות הביקורת המסורתיות – כל אלו מחייבים כי בית המשפט לא יפנה אל הסבירות המהותית אלא כאשר כלו כל הקיצין. הסבירות המהותית אינה 'פתרון קסם'" (נעם סולברג "על ערכים סובייקטיביים ושופטים אובייקטיביים", השילוח 18, 54 (התש"ף-2020)). כאמור שם בהרחבה, הסבירות המהותית לוקה בעמימות; גבולותיה פרוצים; והוודאות המשפטית ממנה והלאה. השימוש בה יֵעשה בשעת הדחק בלבד, באין כל ברירה אחרת. אין להושיבה 'בשורה הראשונה', כשווה בין שווים, בין כל אותם מאפיינים ראשוניים, שנועדו לסייע בידינו לקבוע מהם המקרים שבהם, ככלל, ניטה שלא להתערב בעמדתו הפרשנית של המאסדר. אמנם, חברתי השופטת וילנר מסייגת את דבריה על אתר, ומבהירה שאין כוונתה לעילת הסבירות במשפט המנהלי, כי אם לכך שמדובר בעמדה הגיונית ומתקבלת על הדעת. דא