--- סוף עמוד 143 ---
עקא, בעינַי, גם אלה הם למעשה מושגי שסתום עמומים, שבינם לבין עילת הסבירות מתקיימת קרבה רעיונית רבה. בשונה מהמונח 'אפשרי', שכל מטרתו לבחון אם העמדה הפרשנית של המאסדר עשויה להתיישב עם לשון הנורמה, המונחים הלשוניים הללו – 'הגיונית', ו'מתקבלת על הדעת', גולשים לשיטתי לענייני מהות, או למצער נתונים לפרשנות מרחיבה שכזו. מי יקבע מהי 'עמדה הגיונית'? מי ישמיענו מהי 'עמדה מתקבלת על הדעת'? המאסדר עשוי להשיב בכה, ובית המשפט בכה. נמצאנו אפוא מקימים עלינו את עילת הסבירות המהותית, וזאת גם במקרים שבהם המומחיות והמקצועיות מושלות בכיפה, ועל אף שלרשות המינהלית ניתן בעניינם שיקול דעת רחב ביותר. השימוש במונחים מ'משפחת הסבירות', בין אם קרובים בין אם רחוקים, עומד בניגוד לרציונל שביסוד אי-ההתערבות בעמדת המאסדר. מוטב אפוא להישמר מפני שימוש במונחים דו-משמעיים, אשר עשויים ברבות הימים לקום על יוצרם, ולפתוח פתח לפרשנות שונה בתכלית מזו שאליה כיוון המשורר. כדברי חברי המשנה לנשיאה (בדימוס) ח' מלצר בעניין אחר: "מוטב להישמר מאשר להצטער (כלל זה מנוסח באנגלית במילים: Better Safe than Sorry)" (בג"ץ 466/07 ח"כ זהבה גלאון מר"צ-יחד נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד סה(2) 44 (2012)).
הגנת 'זוטי דברים' בתובענות יצוגיות
7. גם בעניין זה, מקובלת עלי עמדת חברתי השופטת וילנר, כי הגנת 'זוטי דברים' עשויה להתקיים בתובענות יצוגיות. אין בכך משום חידוש הלכה; הדברים הללו נקבעו בפסיקתו של בית משפט זה, כמה וכמה פעמים, עוד קודם למועד שבו ניתן פסק הדין מושא הדיון הנוסף. ראו למשל את האמור בע"א 10085/08 תנובה – מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח תופיק ראבי ז"ל, [פורסם בנבו] פסקה 32 (4.12.2011): "חשוב להדגיש כי העובדה שקבוצת תובעים גדולה טוענת בתובענה ייצוגית לצבר של נזקים קטנים, היא כשלעצמה אינה שוללת בהכרח את האפשרות כי מדובר בזוטי דברים גם בהיבט הקבוצתי. כפי שצוין, לא ניתן לתחום מראש את גבולותיו של מושג זה וגם בהליך של תובענה ייצוגית התשובה לשאלה אימתי מדובר בפגיעה מזערית שאינה מצדיקה פיצוי, תלויה בנסיבותיו של המקרה והיא עשויה להשתנות בהתחשב במכלול הנסיבות האופפות אותו" (ההדגשות הוספו – נ' ס', וראו הפניות נוספות בפסקה 62 לחוות דעתה של חברתי השופטת וילנר).
--- סוף עמוד 144 ---
8. אמנם, חברי המשנה לנשיאה (בדימוס) מלצר, מבקש להבחין בין תחולת הגנה זו בתביעות נזיקיות בגין נזק לא ממוני, לבין תחולתה בתביעות לנזק ממוני. אלא שלהבחנה זו אין בית-אחיזה בסעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], שבו מעוגנת הגנת 'זוטי הדברים', וגם הפסיקה שקדמה לפסק הדין מושא הדיון הנוסף לא יצרה הבחנה כזו.