במקום אחר עמד על כך השופט (כתוארו אז) א' ברק:
"אמת, בגיבוש עמדתו של בית המשפט - ובמסגרת בתי המשפט, של בית המשפט העליון - יאזין בית המשפט לפירוש שנתנה הרשות השלטונית ואף ייתן לו משקל מסוים, שהרי רשות זו הופקדה על-ידי המחוקק על ביצוע החוק, ובידה לרוב נתונים החשובים לפירושו. עם זאת, ההכרעה הסופית בדבר הפירוש היא בידי בית המשפט... פירוש החוק הוא מקצועו של בית המשפט, והאחריות המוטלת עליו מחייבת אותו ליתן אותו פירוש הנראה לו - לו ולא למאן דהוא אחר כראוי... האחריות הכוללת, המאחדת את כל המסגרות, היא אחריותו של בית המשפט, ובמסגרת בתי המשפט - זו אחריותו של בית המשפט העליון. מאחריות זו אין בית המשפט העליון רשאי להשתחרר" (בג"ץ 399/85 חבר הכנסת הרב מאיר כהנא נ' הוועד המנהל של רשות השידור, פ"ד מא(3) 255, 307-305 (1987)).
עמד על כך גם חברי, השופט מ' מזוז:
"וקודם לסיכום ראוי להבהיר, כי אמנם הלכה היא ששיקול הדעת המסור לרשות המקומית בקביעת צו הארנונה בתחומהּ הוא רחב, בכפוף למגבלות חקיקת ההקפאה עליהם עמדנו בראשית הדברים, ובית המשפט ימעט להתערב בו (...). אלא שעניינו של הערעור דנן אינו בשאלה של מדיניות, המסורה לשיקול דעת הרשות, אלא בפרשנות של דין... תפקיד המסור כל כולו לבית המשפט" (עע"מ 2503/13 זהר נ' עיריית ירושלים, [פורסם בנבו] בפיסקה 38 (04.02.2015) (ההדגשות שלי – ח"מ)).
פרופ' ברק כתב על כך בספריו והתבטא בנושא – בזו הלשון:
--- סוף עמוד 41 ---
"אכן, כל גופי השלטון מפרשים דברי חקיקה, אך 'הפעילות הפרשנית הסופית והמחייבת נעשית על-ידי בית המשפט'. דבר זה נגזר מעקרון הפרדת הרשויות, ומהאחריות הממלכתית שהוא מטיל על בית המשפט" (ברק, פרשנות במשפט, בעמ' 58).
"כל הוראה חקוקה כוללת בחובה, כדבר טבעי ומובן מאליו, האצלה של סמכות הפירוש לבית המשפט" (אהרן ברק פרשנות במשפט כרך א' 161 (1992)).
להרחבה ראו גם: ברק, מידתיות במשפט, בעמ' 484-482; בג"ץ 428/86 ברזילי נ' ממשלת ישראל, פ"ד מ(3) 505 (1986).
79. הנה כי כן, הגישה הקובעת כי התפקיד הפרשני מסור לבית המשפט, והוא הגורם הסופי שיקבע מהי הפרשנות הנכונה והראויה – הושרשה בפסיקתנו זה מכבר, ולא מצאתי טעם מבורר לשנותה ל"גישת מתחם הפרשנות הסבירה" (ראו גם: עניין בירון-ביטון, בפיסקה 6). בהקשר זה, יש לציין כי השימוש במונח "סביר" בהקשר הפרשני, עלול להוביל לשימוש בסטנדרטים של "סבירות", אשר שייכים למלאכת הביקורת השיפוטית, וכאמור יש הבדל בין פרשנות של הסדרים מינהליים לבין קיום ביקורת שיפוטית על אלה. כפי שהזכיר היועץ המשפטי לממשלה בעמדתו שהוגשה לנו – השימוש במונחי "סבירות" עלול להוביל להיקש מוטעה על פיו יהיה מי שיגרוס כי התערבות בית המשפט בעמדת המאסדר תיעשה רק במקרים קיצוניים, בדומה ל"מתחם הסבירות" שחל ביחס להחלטות מינהליות.