--- סוף עמוד 50 ---
לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' רובינשטיין (14.04.2015); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי כרך ד' 24-22 (2017)).
בהמשך לאמור, הנחיית פרקליט המדינה מס' 16.4 קובעת את נוהל הטיפול בתיקי התייצבות היועץ המשפטי לממשלה, ולפיה הפרקליטות מקיימת הליכי התייעצות, לרבות עם מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, המגבשים את עמדת היועץ המשפטי לממשלה אם להתייצב להליך מסוים. היועץ המשפטי לממשלה שוקל את העמדות השונות המובאות בפניו ואת ההשלכות שעשויות להיות לעמדתו, כך שבסופו של דבר – העמדה שמתגבשת על ידו ביחס לסוגיה מסוימת אמורה להיות שקולה ומאוזנת.
96. כפי שציינתי לעיל, חוות דעתו של היועץ המשפטי לממשלה מחייבת את רשויות המינהל, כל עוד לא פסק בית המשפט אחרת. בסמכות בית המשפט שלא לאמץ איפוא את עמדתו הפרשנית של היועץ המשפטי לממשלה, אם הוא סבור כי היא איננה הפרשנות הנכונה (עניין סיעת כך, בעמ' 152; עע"מ 8832/12 עיריית חיפה נ' יצחק סלומון בע"מ [פורסם בנבו] (15.04.2015), בו דעת הרוב לא קיבלה את עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה; רע"א 3456/13 חברת חשמל לישראל בע"מ נ' שליידר [פורסם בנבו] (29.08.2017), שם לא התקבלה עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, אשר התנגד להחלת דיני עשיית עושר ולא במשפט בנסיבות העניין).
נוכח האמור, אם בית המשפט לא מאמץ, כברירת מחדל, את עמדתו הפרשנית של היועץ המשפטי לממשלה – שהוא "שומר הסף" האמון על האינטרס הציבורי והפרשן המוסמך של החוק, אשר התייצבותו בהליך מבוצעת מכוח הסדר סטטוטורי, ועמדתו המאוזנת והשקולה מתגבשת לאחר ביצוע הליכי התייעצות מגוונים, ולאחר שנבחנו כלל ההשלכות, אלא בוחן את העמדה הפרשנית לגופה, לרבות הבדיקה האם יש פרשנות אחרת, נכונה וראויה יותר – הרי שמקל וחומר אין מקום לקבוע כלל לפיו יש לאמץ, כברירת מחדל, את עמדתו הפרשנית של מאסדר. המאסדר איננו פרשן מוסמך, ואף איננו משפטן, וכאמור, עמדתו עשויה להיות נגועה בכשלים רגולטוריים, עליהם עמדתי לעיל, מה גם שהליך הגיבוש של עמדתו איננו יסודי ומעמיק כגון זה שמבצע היועץ המשפטי לממשלה.
--- סוף עמוד 51 ---
97. השיקול החמישי הוא שההלכה שנקבעה בפסק הדין עלולה לעורר קשיים במערכת היחסים שבין היועץ המשפטי לממשלה לבין רשויות המינהל ברשות המבצעת. כפי שציינתי לעיל, היועץ המשפטי לממשלה הוא הפרשן המוסמך של הדין כלפי הרשויות המינהליות, וכל עוד לא נפסק אחרת, עמדתו הפרשנית מחייבת את הרשות המבצעת (ראו פיסקאות 96-95 שלעיל, והאסמכתאות הנזכרות בהן). מעמד זה חיוני לתפקוד היועץ בתור "שומר סף", אשר מוודא שהפעולות שמבצעות הרשויות נעשות בהתאם לחוק. ההלכה שנקבעה בפסק הדין עלולה להפוך את מלאכת הפרשנות לכזו שאיננה משפטית בהכרח, אלא לתהליך שהוא חלק מקביעת מדיניות, אשר תלויה בשיקולים מקצועיים, באופן שעלול לערער גם את מעמדו של היועמ"ש כלפי רשויות המינהל, שכן המשמעות היא כי למשפטנים אין בהכרח יתרון בביצוע מלאכת הפרשנות.