בנוסף לאמור, לפי פסק הדין ייתכנו מספר פירושים אפשריים, שניתן לאמץ אחד מהם כל עוד הוא "סביר". זוהי "גישת הפרשנות הסבירה". תפיסה זו מנוגדת לגישה לפיה ההנחה היא כי יש פרשנות אחת נכונה, ושהדרך לבירורה היא פרשנות משפטית, על פי תורת הפרשנות התכליתית. אמנם, לבית המשפט נתונה הסמכות לדחות את עמדתו הפרשנית של היועץ המשפטי לממשלה, אם הוא סבור שזו איננה נכונה, אך למעמדו של היועץ המשפטי לממשלה יש חשיבות גם בהתנהלות מול רשויות המינהל כלפי פנים, במקרים שאינם מגיעים להתדיינות משפטית בבית המשפט (דותן, בעמ' 20-17, אשר דן בשיקולים דומים בהקשר להלכת Chevron).
98. שיקול שישי שאמנה בהקשר זה הוא החשש שההלכה שנקבעה בפסק הדין תתמרץ מאסדרים לנסח הנחיות באופן עמום (ראו בהקשר זה: Christopher v. SmithKline Beecham Corp., 567 U.S. 142, 155 (2012); דעת המיעוט בעניין Kisor). הטעם לכך עשוי להיות הרצון לחסוך את העלויות הישירות של המאמץ הכרוך בניסוח בהיר ואת הביקורות מצד מי שמתנגד לנוסח ההנחיות (שכן ניסוח עמום מקשה על הצדדים להבין מי "מרוויח" מההנחיות ומי "מפסיד" מהן). הדבר עשוי להתקיים גם על מנת שמאסדרים יוכלו להותיר לעצמם גמישות בפירוש ההנחיות במסגרת הליכים משפטיים שעשויים להתעורר בעתיד, ולהימנע מכבילה עצמית לפרשנות מסוימת (דותן, בעמ' 22). ניסוח הנחיות באופן עמום עלול לפגוע איפוא בוודאות המשפטית, להותיר פתח לקבוצות לחץ לנסות ולהשפיע על האופן שבו המאסדר יפרש את ההנחיות בעתיד, ואף להחריף את תופעת "הדלת המסתובבת" עליה עמדתי לעיל (שפירא, בעמ' 14-12; אברהם, בעמ' 16 ו-21). הכלל הפרשני החוזי לפיו במקרים בהם
--- סוף עמוד 52 ---
יש אי-בהירות פרשנית בחוזה – יש לפרש אותו כנגד המנסח (סעיף 25(ב1) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973: "חוזה הניתן לפירושים שונים והייתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו") – מבוסס גם הוא, בין היתר, על יצירת תמריץ לניסוח ברור. הסיכון באשר לאי-בהירות החוזה יוטל על המנסח, באופן שאמור לתמרץ אותו להימנע מניסוחים עמומים.
99. שיקול שביעי הוא ההקשר הדיוני – ההליך שבו נקבעה ההלכה בפסק הדין. מדובר בערעור על החלטה בבקשה לאישור תובענה ייצוגית, שבגדרה התובעים נדרשים רק להוכיח אפשרות סבירה לכך שהשאלות העובדתיות והמשפטיות יוכרעו לטובתם (סעיף 8(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות); רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עמוסי, [פורסם בנבו] בפיסקה 16 (05.07.2012) (להלן: עניין עמוסי); ע"א 8037/06 ברזילי נ' פרינר (הדס 1987) בע"מ, פ"ד סז(1) 410, בפיסקה 22 לחוות דעתי שם (2014) (להלן: עניין ברזילי)), מבלי שנדרשת, בענייננו, הכרעה חד משמעית בדבר הפרשנות הנכונה של החוזרים.