המשקל שיש ליתן לעמדתו הפרשנית של המאסדר – מן הכלל אל הפרט
102. עד כה עמדתי על ההלכות הנוהגות באשר למשקל הפרשני שיש ליתן לדברי הסבר ועבודות ההכנה לחקיקה ראשית, או לעמדתה הפרשנית של הרשות המינהלית בנוגע להסדר נורמטיבי שעל ביצועו היא אמונה. לאחר מכן, ניסיתי ללמוד מאלה התייחסות לשאלה שבפנינו (מהו המשקל שיש ליתן לעמדה הפרשנית של מאסדר בנוגע להנחיות שיצאו תחת ידו), והגעתי למסקנה כי אין להגדיר משקל זה מראש, אלא לבחון, בהתאם להלכה הפסוקה (באשר למשקל שניתן לעמדתה הפרשנית של רשות
--- סוף עמוד 55 ---
מינהלית) – כל מקרה לגופו, בהתאם לנסיבות, תוך "הטיית האוזן" לעמדתו הפרשנית של המאסדר, כגורם בעל מומחיות מקצועית. לצד האמור, סקרתי גם את שיקולי המדיניות הכלליים, שאף הם טעמים למסקנה שאליה הגעתי.
103. כעת אפנה ליישום האמור על הנסיבות שבפנינו, כדי לבדוק האם יש מקום, בענייננו, לקבל את עמדתו הפרשנית של המפקח ביחס לחוזרים, לפיה חברות הביטוח פעלו כדין. אדון בשאלה זו תוך יישום הקריטריונים לבחינת המשקל שיש ליתן לעמדה הפרשנית של המאסדר, אותם מניתי לעיל.
אקדים ואומר כבר כעת כי לשיטתי – אין לקבל את עמדתו הפרשנית של המפקח בנסיבות העניין שבפנינו, ויש לכך משקל בבחינת השאלה האם קיימת אפשרות סבירה שהשאלות העובדתיות והמשפטיות תוכרענה לטובת העותרים, שאם התשובה לכך חיובית – יש לקבל את בקשת האישור.
אפרט הדברים מיד בסמוך.
104. שימוש בכללי הפרשנות המקובלים: כזכור, מלאכת הפרשנות המקובלת מתחילה בלשון, ומקום בו יש מספר אפשרויות לשוניות – יש לבחור באפשרות המגשימה את התכלית הסובייקטיבית והתכלית האובייקטיבית של ההסדר אותו מפרשים (וראו את האסמכתאות בנושא זה בפיסקה 48 שלעיל).
105. בענייננו, אני סבור כי עמדת המפקח – לא עולה בקנה אחד עם לשון החוזרים באשר לנושאים הבאים:
ראשית, המפקח ציין בעמדתו כי ניתן לגבות תת שנתיות ביחס למרכיב החיסכון, שכן לשיטתו: "לא קיימת הבחנה בין המרכיב המיועד לחיסכון לבין המרכיב המיועד לביטוח". אולם חוזר 419 קובע במפורש כי תוספת תת שנתיות: "לא חלה על תוכנית חסכון" (סעיף 3 לחוזר זה).
שנית, המפקח גרס כי ניתן להחיל תוספת של תת שנתיות על ביטוחים שאינם ביטוח חיים. אולם, מהכותרת של חוזר 419, שבה נכתב: "הנדון: תעריפי ביטוח חיים", ומסעיף 3 לחוזר זה, שכותרתו: "ביטוח חיים – תוספת תשלום בגביה תת שנתית"