עוד נזכיר כי, כפי שצוין לעיל, העותרים טענו בפנינו כי בית משפט זה טרם נדרש להחלת הגנת "זוטי דברים" בתובענה ייצוגית כספית, ולפיכך פסק הדין סטה מההלכה הקיימת, או לחילופין קבע הלכה חדשה בנושא, אשר שומטת את הקרקע תחת מוסד התובענות הייצוגיות, שנועד לטפל במצבים המאופיינים בנזקים קטנים שלא היו תובעים בגינם, ולוּ לגבי המקרה שבפנינו.
--- סוף עמוד 61 ---
118. חברת הפניקס גרסה מנגד כי בפסק הדין נקבע שהטענות כנגדה נדחו משום שלא הוכחו כראוי בבית המשפט המחוזי, ורק צוין, "מכל מקום", כאוביטר, כי עומדת לחברת הפניקס גם הגנת "זוטי דברים". עוד נטען בהקשר זה כי בית משפט זה התייחס לתחולתה של הגנת "זוטי דברים" בתובענות ייצוגיות בעבר, ולכן אין מדובר בהלכה חדשה.
119. אפתח ואומר כי לשיטתי – אין מקום להתערב בקביעת בית המשפט המחוזי הנכבד כי הטענות שהופנו כנגד חברות מנורה והפניקס הן טענות פרטניות, של חלק מהמבקשים (העותרים שבכאן), וכי מדובר בנזקים זעירים, אם בכלל, לגבי חברת הפניקס, ולא הוכח שמדובר בתופעה כללית לגבי חברת מנורה, ועל כן לא מתעוררות שאלות מהותיות משותפות עובדתיות, או משפטיות לכלל חברי הקבוצה, ואין אפשרות סבירה שהן יוכרעו לטובת הקבוצה. לפיכך, מקובל עליי כי טענות העותרים כנגד חברות מנורה והפניקס לא הוכחו כראוי, ומשכך בקשת האישור נדחתה כדין באשר לעילה זו.
120. באשר לטענות ביחס לחברת מנורה – אציין בקצרה כי מקובלות עליי קביעותיה של חברתי, השופטת י' וילנר (ראו: פיסקאות 54-53 לפסק הדין), וממילא, לדברי העותרים – הבקשה לדיון נוסף לא נסבה על הטענות כנגד חברת מנורה (ראו: שורה 33 בעמוד 11 לפרוטוקול הדיון שנערך בפנינו).
121. בנוגע לטענות ביחס לחברת הפניקס – אדגיש כי אינני דוחה את הערעור כנגד חברת הפניקס, באשר לנקודה זו, מן הטענה כי מדובר ב"זוטי דברים", כפי שנקבע בפסק הדין, אלא שלטעמי – יש לדחות את הטענות כנגד הפניקס מן הנימוקים שהציג בית המשפט המחוזי הנכבד (שלא בוססו על הגנת "זוטי דברים") וכן מהטעמים האחרים שהציגה חברתי, השופטת י' וילנר בפסק הדין.
אנמק הדברים מיד בסמוך.
122. כפי שציינה חברתי, השופטת י' וילנר בפסק הדין, הגנת "זוטי דברים" (De Minimis) קבועה בסעיף 4 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], המורה כך:
"לא יראו כעוולה מעשה, שאילו היה חוזר ונשנה לא היה בו כדי ליצור תביעה לזכות נוגדת, ואדם בר-דעת