--- סוף עמוד 62 ---
ומזג כרגיל לא היה בא בנסיבות הנתונות בתלונה על כך."
להיסטוריה החקיקתית של הסעיף ראו: אבישי אדד "עקרון 'זוטי דברים' (De Minimis) כעקרון יסוד בהצעת חוק דיני ממונות, התשס"ו-2006 (הקודקס האזרחי החדש)" 121, 124-123 המשפט יב, ספר עדי אזר ז"ל (תשס"ז) (להלן: אדד).
123. בפסיקה נקבע כי גבולותיה של הגנת "זוטי דברים" אינם תחומים מראש, וכי היא תיבחן בהתאם למהות הזכות שנפגעה, בהתחשב בתכלית הפגיעה בערכה, ובנסיבות המקרה, ולפיכך – ההגנה עשויה להשתנות ממקרה למקרה (ראו: עניין תנובה, בפיסקה 30; ע"א 3901/96 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, רעננה נ' הורוויץ, פ"ד נו(4) 913, 328 (2002), ההלכה נותרה על כנה בדיון הנוסף: דנ"א 1333/02 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, רעננה נ' הורוויץ, פ"ד נח(6) 289 (2004)).
במאמר מוסגר יצוין כי הגנת "זוטי דברים" יש לה עיגון גם במישור הפלילי והיא מעוגנת בסעיף 34יז לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין), הקובע כדלקמן:
"לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאינטרס הציבורי, המעשה הוא קל ערך."
היא נזכרת אף בסעיף 6 לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 המורה כך:
"לא תהיה זכות לתביעה אזרחית או פלילית לפי חוק זה בשל פגיעה שאין בה ממש."
124. בפסיקתנו נקבע זה מכבר כי תכליותיה של הגנת "זוטי דברים" הן מניעת התדיינויות על נושאים קלי ערך, אשר מכבידים על הערכאות השיפוטיות ומבזבזים את המשאבים שלהן ושל הצדדים המתדיינים, ואשר אין בהם חשיבות, או ערך ציבורי, ומשכך הם גם אינם מצדיקים הטלת אחריות על המזיק. מטרה נוספת היא מניעת שימוש בזכויות לרעה, תוך צמצום האפשרות להגיש תביעה במקרים בהם אין פגיעה של ממש בזכות (ראו: ע"א 210/88 החברה להפצת פרי הארץ בע"מ נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, כפר-סבא, פ"ד מו(4) 627, 651-650 (1992); אדד, בעמ' 144-143 ו-157; והשוו: רע"א 444/87 אלסוחה נ' עיזבון המנוח דוד דהאן ז"ל, פ"ד מד(3) 397,
--- סוף עמוד 63 ---
432-431 ו-436 (1990); ע"א 754/05 לוי נ' מרכז רפואי שערי צדק, פ"ד סב(2) 218, בפיסקאות 30-29 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין (2007)).
125. הרציונל שבבסיס הכלל של הגנת "זוטי דברים" מופיע אף בדין האזרחי של המשפט העברי, ולפיו אין לקבל תביעות על סכום של "פחות משווה פרוטה", משום שדרכם של אנשים היא למחול על סכום שכזה (ראו: דברי ההסבר לסעיף 4 להצעת חוק דיני ממונות, התשע"א-2011 (להלן: הצעת חוק דיני ממונות), בהם נזכרים: משנה, בבא קמא, פרק ט', משנה ד'; תלמוד בבלי, סנהדרין נט ע"א). כך, גם קבע הרמב"ם כי: "כל הגונב ממון משווה פרוטה ולמעלה עובר על לא תעשה שנאמר לא תגנוב" (משנה תורה, ספר נזקים, הלכות גניבה, פ"א ה"א), וכי: "... וכל פחות מפרוטה אינו ממון ואין בית דין נזקקין לו" (משנה תורה, ספר משפטים, הלכות טוען ונטען, פ"ג ה"ו) (ראו אצל: איתן מגן "'זוטי דברים' – אך לאו מילתא דזוטרתא" הפרקליט מג 38, 39 (תשנ"ז)).