לעיון נוסף על תכליותיה ויתרונותיה של התובענה הייצוגית ראו: עניין ברזילי; עניין תנובה, בפיסקאות 22-21; ע"א 8430/99 אנליסט אי.אמ.אס. ניהול קרנות בנאמנות (1986) בע"מ נ' ערד השקעות ופיתוח תעשיה בע"מ, פ"ד נו(2) 247, 256 (2001); תובענות ייצוגיות, בעמ' 94-65; אלון קלמנט "פשרה והסתלקות בתובענה הייצוגית" משפטים מא 5, 12 (2011) (להלן: קלמנט); דויטש, בעמ' 24-21; קרן וינשל-מרגל ואלון קלמנט "יישום חוק תובענות ייצוגיות בישראל – פרספקטיבה אמפירית" משפטים מה 709, 718-715 (2016); אלון קלמנט "קווים מנחים לפרשנות חוק התובענות הייצוגיות, התשס"ו-2006" הפרקליט מט 131, 136-135 (2006) (להלן: קלמנט, קווים מנחים); אסתר חיות "התובענה הייצוגית ככלי לאכיפה אזרחית-ציבורית" משפט ועסקים יט 935 (2016); אופיר, בעמ' 588-455.
147. זאת ועוד: כשמדובר בתובענה ייצוגית צרכנית, מן הסוג שנדון בפנינו, יש ליתן משקל מוגבר לתכליות של הרתעה מפני הפרות של הדין, הפוגעות בכלל הציבור, ושל
--- סוף עמוד 76 ---
הרתעת עוסקים מהתעשרות בלתי הוגנת, והשבת הרווח הבלתי מוצדק אל הצרכנים (דויטש, בעמ' 24-23). בתובענות ייצוגיות מן הסוג הצרכני יתרונותיה של התובענה הייצוגית מתבטאים במובהק, שכן אחת מהמטרות של דיני הגנת הצרכן היא מניעת התעשרות שלא כדין מצד גופים כלכליים גדולים על חשבון היחיד, וזאת נוכח פערי הכוחות המובנים בין צדדים אלה (עניין תנובה, בפיסקה 22). וכך נקבע בהקשר זה בבית משפט זה בפרשה אחרת:
"התובענה הצרכנית הייצוגית נועדה לשרת את האינטרס של כלל הצרכנים... כנגד גוף כלכלי חזק המנצל את חוסר הכדאיות שבהגשת תביעה נגדו בגין נזקים קטנים יחסית" (ע"א 1977/97 ברזני נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ, פ"ד נה(4) 584, 609-608 (2001) (וראו את הדיון הנוסף על פסק דין זה: עניין ברזני)).
148. נוכח האמור לעיל, בסוג התובענות הייצוגיות הצרכניות הללו, לרוב, יש תועלת חברתית בבירור משפטי – והדבר מהווה נימוק נוסף שלא להחיל את הגנת "זוטי דברים" לגביהן. עמד על כך השופט ע' גרוסקופף בפסק דינו בעניין חרסט שניתן בהיותו עוד בבית המשפט המחוזי, ואביא את הדברים כאן במלואם, משום שהדוגמא שבה הוא השתמש קרובה, בנסיבותיה העובדתיות, למקרה שבכאן:
"תובענה ייצוגית צרכנית מייצגת, לעיתים קרובות, מצבים בהם, הן מבחינה חברתית, והן מבחינת הנפגע הסביר, יש תועלת בבירור משפטי. טלו, למשל, מצב בו בנק מסוים גובה מלקחותיו, באופן שיטתי, אגורה אחת שאיננו זכאי לגבות מהם. להבנתי, גביה שכזו אינה מהווה ״זוטי הדברים״, שכן לא מתקיימים לגביה לא התנאי הראשון ולא התנאי השני לתחולת הדוקטרינה. התנאי הראשון לא מתקיים שכן מעשה שכזה, מבחינה חברתית, הוא בעל משקל, ואינו ״קל ערך״ (הבנק ״גוזל״ באופן שיטתי מכספי הלקוחות, וזאת בניגוד להוראות הדין); התנאי השני לא מתקיים משום שאדם סביר היה רואה בהתנהלות זו עילה לתלונה, גם אם היה נמנע משיקולים פרקטיים מהגשתה (סכום הפגיעה נמוך מכדי לכסות את עלויות התביעה). לפנינו אם כך מצב בו הן מבחינת החברה והן מבחינת הנפגע הסביר מדובר בסוגיה המצריכה ליבון משפטי, ומכשיר התובענה הייצוגית נועד על מנת לאפשר בירור זה" (שם, בפיסקה 44; ראו עוד: אופיר, בעמ' 167-166).