5. על אף שבעבר היו מי שסברו כי אל לו לשופט-הפרשן להיזקק להיסטוריה החקיקתית המלמדת על כוונת המחוקק במסגרת פרשנות דבר החקיקה (ראו למשל: דברי השופט (כתוארו אז) ח' כהן בע"א 461/61 מנהל אגף המכס והבלו כמנהל מס הבולים נ' לוינסון, פ"ד טו 2226, 2237-2236 (1961); דברי הנשיא י' אולשן בע"פ 77/64 ברנבלט נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יח(2) 70, 97 (1964); עניין סביצקי, דברי השופט (כתוארו אז) ח' כהן, בעמודים 376-375), הרי שהגישה הרווחת היום בפסיקה היא כי בעת גיבוש תכלית הנורמה, יש ליתן משקל להיסטוריה החקיקתית
--- סוף עמוד 93 ---
שלה המעידה על כוונת יוצר הנורמה (ראו: עניין סביצקי, דברי השופט (כתוארו אז) י' זוסמן, בעמוד 379; עניין הקופה לתגמולים, בפסקה יז; דנג"ץ 5026/16 גיני נ' הרבנות הראשית לישראל, [פורסם בנבו] פסקה 8 לחוות דעתו של השופט נ' סולברג, פסקאות ו-ז לחוות דעתו של המשנה לנשיאה (בדימ') א' רובינשטיין, ופסקה 3 לחוות דעתו של המשנה לנשיאה (בדימ') ס' ג'ובראן (12.9.2017) (להלן: דנג"ץ גיני); ע"א 4096/18 חכם את אור-זך עורכי דין נ' פקיד שומה עכו, [פורסם בנבו] פסקה 20 (23.5.2019); אהרן ברק פרשנות תכליתית במשפט 410 (2003) (להלן: ברק – פרשנות תכליתית)).
6. ואמנם, התחקות אחר כוונת המחוקק יוצר-הנורמה היא חלק חיוני בהליך הפרשני, אשר לא ניתן לוותר עליו. על הטעמים לכך עמד פרופ' אהרן ברק במאמרו "כוונת המחוקק: מציאות או דמיון?" הפרקליט לו 165 (1985) (להלן: ברק – כוונת המחוקק):
"אמת מידה ראויה לקביעת תכליתה ומדיניותה של נורמה היא בבחינת כוונות יוצרה. כאשר ענין לנו בחוק, משמעותה של אותה אמת מידה היא, כי על תכליתו של החוק ומטרותיו ניתן ללמוד מכוונותיו של המחוקק ומטרותיו. כפי שאמר השופט זוסמן: 'המחוקק פתח במחשבה או ברעיון וגמר בדיבור ואנו פותחים בדיבורו ומנסים משם לחזור על עקבותיו של המחוקק ולגלות את דעתו. זהו תפקידו של הפרשן'.
מעלותיה של אמת מידה זו רבות הן: ראשית, היא משקפת הגיון בריא, לפיו אין כיוצרה של נורמה להעיד על תכליתה; שנית, היא עולה בקנה אחד עם עקרון הפרדת הרשויות, לפיו הרשות המחוקקת היא היוצרת את החוק, ואילו השופט נותן תוקף ליצירתו של המחוקק; שלישית, היא מדגישה את האוביקטיביות והניטרליות של מעשה השפיטה. לא מחשבותיו הסוביקטיביות של השופט בדבר המדיניות הראויה הן הקובעות את תחום התפרסותה של הנורמה, אלא תפיסתו של המחוקק והכרעתו שלו בין האלטרנטיבות השונות של המדיניות הן הקובעות. לבסוף, היא מגבירה את הבטחון המשפטי, ואת היכולת לצפות מראש את פירושה של הנורמה, ובכך היא משיגה הפעלה שויונית של החוק" (ברק – כוונת המחוקק, בעמוד 165; ההדגשות במקור; וראו גם: דנג"ץ גיני, בפסקה 7 לחוות דעתו של השופט נ' סולברג).