כמו כן, בבג"ץ 547/84 עוף העמק, אגודה חקלאית שיתופית רשומה נ' המועצה המקומית רמת-ישי, פ"ד מ(1) 113 (1986) (להלן: עניין עוף העמק), הבהיר השופט (כתוארו אז) א' ברק כי סטייה מפרשנות שעל-פיה נהגה הרשות לאורך זמן עלולה להביא לתוצאה קשה ביותר, וזאת בשל ההסתמכות שפרשנות זו יצרה והנוהג שהשתרש בעקבותיה, כלהלן:
"זוהי [קבלת פירוש שונה מן הפירוש שניתן על-ידי הרשות המינהלית לדבר חקיקה, ושעל-פיו נהגה הרשות משך זמן רב, י.ו.] תוצאה קשה ביותר, שיש בה כדי לגרום לשיבוש ניכר במערכות השלטון המקומי. כמובן, אם הנוהג, שעל פיו נהגו בעבר, מבוסס על פירוש מוטעה של החוק, אין בנוהג זה להעלות או להוריד. תהא תוצאתו קשה כאשר תהיה... חובתו של בית המשפט היא לשרש את הטעות. זו חובה יסודית, אשר הנאמנות לחוק מטילה על השופט. לא כן כאשר הנוהג, שעל פיו נהגו בעבר, מבוסס על פירוש אפשרי וחוקי של החוק, אם גם לא פירוש הנראה לבית המשפט כפירוש הטוב ביותר. במקרה כגון זה יש להתחשב במציאות העובדתית שנוצרה בעבר ולקחתה בחשבון השיקולים, אם לסטות בפירוש החדש מזה שנהגו על פיו בעבר... אכן, טעות פירוש חוק אינה מקבלת הכשר על-ידי התנהגות עובדתית על יסוד הפירוש המוטעה. אך
--- סוף עמוד 101 ---
התנהגות עובדתית על יסוד פירוש אפשרי עשויה להפוך אותו בדיעבד לפירוש הראוי, גם אם מראש ייתכן, שהיה מקום לבחור בפירוש אפשרי אחר. אף כאן יש מקום לבחון את התקלות, הצומחות מאימוץ הפירוש החדש ומזניחת הפירוש הישן לעומת היתרונות הצומחים מכך. רק אם היתרונות עולים על התקלות, יש מקום לזנוח את הגישה המקובלת ולבחור בגישה חדשה" (שם, בעמודים 146-145; ההדגשות הוספו, י.ו.; וראו גם: זמיר – עילת הביקורת המשפטית, בעמודים 3808-3807).
21. על רקע האמור, בפסיקה ובספרות הובעה לא אחת העמדה שלפיה, בנסיבות המתאימות, על בית המשפט לייחס משקל רב יותר לעמדתה הפרשנית של הרשות ביחס לחוק אותו היא מיישמת ושמכוחו היא פועלת, וזאת, בעיקר כאשר מדובר בהוראת חוק המצויה בתחומי המומחיות המקצועית של הרשות, וכן במקרים שבהם פרשנותה של הרשות יצרה הסתמכות בקרב הציבור. זאת, כמובן, כל עוד הפרשנות של הרשות אפשרית ועולה בקנה אחד עם לשון החוק ותכליותיו.
22. כך למשל, השופט י' עמית, בעניין עגלי תל שווק בקר ציין כי "בענייננו, מחד גיסא מדובר בחקיקת משנה בתחום מקצועי, ולכן הנטייה היא לכבד את הפרשנות שהנהיגה הרשות המינהלית" וכן כי "בהינתן חוסר הבהירות האופף את לשון התקנות ותכליתן, ניתן לייחס משקל גם לפרקטיקה שבגדרה נהגו היבואנים לשלם אגרה" (ההדגשות הוספו, י.ו.; ראו גם: בג"ץ 333/68 מפעלי מושבי הדרום חברה לפיתוח בע"מ נ' מנהל מס רכוש וקרן פיצויים, פ"ד כג(1) 508, 512 (1969); לעניין משקל הפרקטיקה הנוהגת, ראו גם את דברי השופט (כתוארו אז) ת' אור בע"א 4275/94 הבורסה לניירות ערך בתל-אביב בע"מ נ' א' ת' ניהול מאגר הספרות התורנית בע"מ, פ"ד נ(5) 485, 524-523 (1997): "שינוי בנוהג אינו רצוי ... לכן, במצב שבו הדבר אפשרי ומתיישב עם תכלית החקיקה, ייטה בית המשפט לאשר את נוהג בקשר לפירסום"; וכן את דברי השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין ברע"פ 8135/07 גורן נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקאות מ-מד (11.2.2009): "ברי כי יש לתת משקל לפרשנות המשיבה - במיוחד נוכח הסתמכותה (שבענייננו אינה אלא הסתמכות הציבור כולו) על פרשנות זו במשך תקופה ארוכה"; ראו גם: עע"ם 1242/05 אולמי מצפור נוף האגם בע"מ נ' עיריית טבריה, [פורסם בנבו] פסקאות 6 ו-22 (18.11.2008); לקשר אפשרי שבין מומחיותה המקצועית של הרשות המינהלית ובין המשקל שיוענק לפרשנותה, ראו למשל גם את דברי השופט (כתוארו אז) מ' חשין בבג"ץ 2355/98 סטמקה נ' שר הפנים, פ"ד נג(2) 728, 746 (1999): "הנה-כי-כן, חוק שנושאו הוא נושא מקצועי או טכני, נוהגה של הרשות המוסמכת – רשות בעלת ידע מקצועי וטכני או רשות הנעזרת בבעלי-ידע מקצועי או