36. בנקודה זו, ועל רקע כל האמור, אבקש להבהיר כי במקרים שבהם פרשנותו של המאסדר עוסקת במונחים בעלי אופי כללי, ואינה נובעת ממומחיותו וממקצועיותו בתחום האסדרה, מובן כי יהיה בכך כדי להפחית ממשקל עמדתו הפרשנית. זהו הדין גם במקרים שבהם עמדתו הפרשנית של המאסדר לא הובילה לנוהג מסוים ולא יצרה אינטרס הסתמכות בקרב המפוקחים או הציבור הכללי. המשקל הרב שיש לייחס לעמדתו הפרשנית של המאסדר נובעת ממאפיינים אלו של עמדתו, ומשכך, במקרים שבהם מאפיינים אלו אינם מתקיימים – מובן כי יש בכך כדי להשליך על המשקל הפרשני שיש לייחס לעמדתו הפרשנית של המאסדר, והאיזון הראוי בין השיקולים האמורים ייערך על-ידי בית המשפט בכל מקרה לנסיבותיו.
שילוב העקרונות הפרשניים מוביל לקבלת עמדתו הפרשנית של המאסדר את הנחיותיו כברירת מחדל
37. כפי שצוין בפתח דבריי – וזה לב העניין – שילוב העקרונות הפרשניים עליהם עמדתי בהרחבה לעיל, מוביל לגישתי לקבלת עמדתו הפרשנית של המאסדר את הנחיותיו כברירת מחדל, וזאת אף אם פירוש אחר היה ראוי יותר בעיני השופט-הפרשן. ואבהיר:
כאמור, השאלה שנדונה בענייננו ביחס למשקל שיש לייחס לעמדה הפרשנית של המאסדר ביחס להנחיותיו, לא נדונה באופן ישיר בפסיקה הישראלית בעבר באופן מובחן מהשאלה בדבר המשקל שיש לייחס לעמדתה הפרשנית של הרשות ביחס לחוק המסמיך אותה לפעול. לעמדתי, כאמור, יש להבחין בין השאלות, וזאת מכל הנימוקים עליהם עמדתי בהרחבה לעיל, ובתמצית; פרשנות המאסדר את הנחיותיו משקפת, ככלל, הן את כוונת יוצר הנורמה, והן את מומחיותו של המאסדר, מקצועיותו, ואת האופן שבו הוא נוהג ואוכף את הנורמה. פרשנותו זו אף יוצרת הסתמכות בקרב הציבור. לפיכך, אני סבורה כי במקרה שבו מובאת בפני השופט-הפרשן עמדתו הפרשנית של המאסדר, הרי שעליו להתחשב בשני העקרונות הפרשניים האמורים, גם
--- סוף עמוד 111 ---
יחד, על ההיגיון העומד בבסיסם, שלפיהם: ככל שכוונת יוצר הנורמה ברורה וחד משמעית יש לייחס לה משקל רב יותר בעת פרשנותה; וככל שעמדתה הפרשנית של הרשות המינהלית לדין נשענת על מקצועיותה ויוצרת הסתמכות בקרב הציבור כך נייחס לה משקל רב יותר.
שילוב וצירוף העקרונות האמורים, אשר הוא ייחודי למצב שבו מוגשת עמדתו הפרשנית של המאסדר ביחס להנחיותיו, מוליך לשיטתי לתוצאה שלפיה יש לאמצה כברירת מחדל.
38. כך, בנסיבות הנדונות שבהן בפני הפרשן המוסמך – בית המשפט – עומדת עמדה פרשנית הנושאת את מכלול המאפיינים הבאים: (1) העמדה משקפת את כוונת יוצר הנורמה; (2) העמדה אפשרית וסבירה (כאמור לעיל, הגיונית ומתקבלת על הדעת, ולא במובנה של עילת הסבירות במשפט המינהלי), ועולה בקנה אחד עם לשון הנורמה; (3) הנורמה היא חלק ממערכת נורמות המסדירה שדה מקצועי ומצויה בתחומי מומחיותו של המנסח (4) פרשנות הנורמה יצרה נוהג בשדה המוסדר ואינטרס הסתמכות בקרב המפוקחים או הציבור – הרי שקבלתה על-ידי הפרשן המוסמך כברירת מחדל היא תוצאה מתבקשת מאליה, המתיישבת היטב עם הגיון בריא ועם השכל הישר.