42. לבסוף, היו מי שהביעו את החשש שלפיו מתן מעמד בכורה לעמדתו הפרשנית של המאסדר את הנחיותיו תתמרץ מאסדרים לנסח את הנחיותיהם באופן עמום, וזאת על-מנת להותיר לעצמם גמישות בפירוש הנחיות אלו במסגרת הליכים משפטיים הצפויים להתעורר בעתיד, ולהימנע מכבילתם לפרשנות מסוימת (ראו: יואב דותן "Chevron בישראל? סמכות פרשנית ודילמות אסטרטגיות בעקבות ע"א 7488/16 זליגמן נ' הפניקס החברה לביטוח בע"מ" פורום עיוני משפט מד 1, 22 (התש"ף); לכלל
--- סוף עמוד 113 ---
הטיעונים האמורים בדבר בעיית השבי הרגולטורי ראו: בפסקאות 59-52 ובפסקה 97 לחוות דעתו של חברי, המשנה לנשיאה).
43. ואמנם, החשש מפני קבלת החלטות מוטות על-פי אינטרסים מוסדיים-צרים הוא חשש כללי אשר מרחף מעל גופים מינהליים ומוסדות שונים ואינו ייחודי למאסדר דווקא. על בית המשפט להיות ער לחשש האמור, ולהימנע מעמדה רומנטית-נאיבית המתעלמת מהאפשרות כי בנסיבות מסוימות חשש זה יתממש.
44. ואולם, לצד האמור, נראה כי יש לשוב ולהדגיש בהקשר הנדון כי אחת מהחזקות הראייתיות הבסיסיות ביותר במשפט המינהלי הישראלי היא חזקת תקינות או חוקיות המינהל – שלפיה הרשות אינה נדרשת להראות שפעולתה היא תקינה, אלא עומדת לה החזקה שאלה הם פני הדברים. חלף זאת, הפרט הטוען לאי-תקינות הוא הנדרש להרים את הנטל לשם סתירת החזקה ולהביא ראיות שיש בהן כדי להטיל ספק מהותי בשיקוליה של הרשות או להצביע על אי-תקינות פרוצדוראלית אחרת (ראו: ע"א 6066/97 עיריית תל-אביב-יפו נ' אבן אור פסגת רוממה בע"מ, פ"ד נד(3) 749, 756-755 (2000); ע"א 3901/11 מחקשווילי נ' רשות המיסים בישראל, [פורסם בנבו] בפסקאות 23-22 לחוות דעתה של השופטת ד' ברק-ארז (7.8.2012); דפנה ברק-ארז משפט מינהלי – משפט מינהלי דיוני 25-24 (כרך ד, 2017)).
פרופ' ברק-ארז בספרה עומדת על ההצדקות לחזקת התקינות:
"חזקת התקינות מבטאת את התפיסה שהרשות המינהלית היא גוף הפועל מתוך מחויבות לאתוס של קידום האינטרס הציבורי ולסטנדרטים מקצועיים, כלומר היא משקפת את האופן שבו המשפט המינהלי תופס את הרשות המינהלית ואת המחויבות שלה לשלטון החוק. במישור המעשי, החזקה מקדמת שיקולים מעשיים של יעילות מהיבטה של הרשות המינהלית..." (ראו גם: דנ"ם 5519/15 יונס נ' מי הגליל תאגיד המים והביוב האזורי בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 16 לחוות דעתו של השופט נ' הנדל (17.12.2019)).