69. תוצאה זו, כך נראה, תוביל להשלכות מעשיות דומות עד זהות לאלה שינבעו מהתוצאה שאליה הגיע חברי, המשנה לנשיאה, ושבגדרה ניתן יהיה לאזן בין התכליות האמורות במסגרת בחינתו של סעיף 8(א)(2) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, שלפיו אחד התנאים לאישור תובענה ייצוגית הוא כי "תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות העניין".
70. לבסוף, אין לי אלא לחזור על האמור בפסק הדין בערעור:
"אין לראות בדחיית בקשה לאישור תובענה ייצוגית בשל הגנת "זוטי דברים" משום השלמה עם גביית יתר – אף אם זניחה – שלא כדין. התעשרותם של גופים במשק על-ידי גביית יתר פעוטה מיחידים עלולה להוביל ברבות השנים להתעשרותה בסכומים לא מבוטלים. זאת, כמובן, יש למנוע אף במקרים בהם הנזק לכל אחד מחברי הקבוצה הוא זניח ביותר. עם זאת, ייתכן כי הכלי היעיל והכדאי לשם מניעת מקרים אלו הוא פנייה למאסדר לשם הפעלת סמכויותיו ולמניעת התעשרות זו, ולא לנהל הליכים שעלותם תהיה גבוהה יותר מהנזק שנגרם לציבור ושתכליתם העיקרית היא פגיעה בנתבעים" (שם, בפסקה 51; וראו גם: אביאל פלינט וחגי ויניצקי תובענות ייצוגיות 235 (2017)).
סוף דבר
71. לנוכח כל האמור לעיל, אציע לחבריי לדחות את הדיון הנוסף, ולהותיר את פסק הדין שבערעור על כנו, בתוספת ההבהרות כמפורט בפסקה 57 לעיל.
ש ו פ ט ת
השופטת ד' ברק-ארז:
--- סוף עמוד 123 ---
1. מהו המשקל שיש לייחס לעמדתה הפרשנית של רשות מינהלית מאסדרת ביחס להנחיותיה? זוהי השאלה המרכזית שבה התבקשנו להכריע. השאלה התעוררה במסגרת הליך של תובענה ייצוגית בגדרו עמדה לדיון פרשנות הנחיותיו של המפקח על הביטוח, המכונה כיום הממונה על שוק ההון, ביטוח וחיסכון. זאת, נוכח טענות לפיהן חברות הביטוח הנתבעות חרגו מהאמור בהנחיות. אולם, ברי שהשאלה יכולה להתעורר גם בהקשרם של הליכים משפטיים בעלי מאפיינים שונים, ואינה קשורה בהכרח לדיני התובענות הייצוגיות.
2. סוגיה נוספת שהתעוררה אף היא בהליך דנן, גם אם רק בשוליו, נסבה על שאלה ייחודית לדיני התובענות הייצוגיות ולשיקולי המדיניות הרלוונטיים להם – האם יש מקום להימנעות מאישורה של תובענה ייצוגית מטעמים של "זוטי דברים", ואם כן מהי המסגרת המשפטית המתאימה לכך ומהו היקף ההכרה באפשרות לעשות כן.
3. אקדים ואומר כי בעיקרו של דבר אני מסכימה לפסק דינו של חברי המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר. לצד זאת, אני מבקשת להציג את עמדתי ביחס למספר עניינים.