--- סוף עמוד 126 ---
שמעון נ' חברת איי די איי חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (4.2.2020) (להלן: עניין שמעון). באותו עניין ביקשה חברת ביטוח להסתמך על עמדה פרשנית של הרשות המאסדרת (שם, ביחס לחוק, אך ההבחנה אינה חשובה במקרה דנן) – בנסיבות שבהן העמדה הפרשנית נוסחה על-ידי איגוד חברות הביטוח, וזו אך אושרה על-ידי הרשות המאסדרת במתכונת של התכתבות פנימית שהציבור לא נחשף לה (שם, בפסקה 53). דומה שכל מילה נוספת היא מיותרת. ראוי אפוא שהבחינה תיעשה בכל מקרה ומקרה בהתאם למאפייניו, להבדיל מקביעת "ברירת מחדל" הנותנת משקל בכורה לפרשנות המוצעת על-ידי הרשות המאסדרת. אף חברי המשנה לנשיאה (בדימ') עמד על היבט זה של הדברים, בהתייחסו להשוואה בין מאפייניו הפומביים והשקופים של הליך החקיקה לבין אופיים הפנימי והסגור יחסית של הליכי גיבוש המדיניות על-ידי רשות מאסדרת.
10. פרשנות מראש או פרשנות בדיעבד – שיקול חשוב מסוג אחר הוא האם הפרשנות המוצעת על-ידי הרשות המאסדרת אומצה על-ידה "בזמן אמת" או שמא זוהי פרשנות שאומצה על-ידה רק לאחר שנשאלה לעמדתה, ובעת שעמדות הצדדים הרלוונטיים בסכסוך היו ידועות. כלשעצמי, אני נכונה ליתן משקל רב יותר לעמדתה של הרשות המאסדרת כאשר זו אומצה מאחורי "מסך הבערות".
11. את הקושי הטבוע בפרשנות שנותנת הרשות בדיעבד להחלטותיה ניתן להדגים באמצעות פסק הדין שניתן בבר"ם 156/20 פלוני נ' שר הפנים [פורסם בנבו] (13.10.2020). פסק דין זה נסב על החלטה של שר הפנים משנת 2008 שעסקה ב"הענקת מעמד פליט לסודאנים מחבל דרפור" והוחלה על 600 אנשים, ביניהם גם על המבקש באותה הפרשה. בדיעבד, המדינה ביקשה שלא להאריך את רישיון הישיבה שניתן למבקש, על רקע מעורבותו בפלילים. בשלב זה, טענה המדינה כי יש לפרש את החלטה האמורה כמקנה רישיון ישיבה מטעמים הומניטריים, להבדיל מאשר החלטה המקנה מעמד של פליט. פרשנות זו, שניתנה רק בדיעבד, נדחתה. השופט ע' פוגלמן, שעמו הסכימו הנשיאה א' חיות והשופט א' שטיין, בחן את ההחלטה ופירש אותה על סמך לשונה ונסיבות קבלתה, להבדיל מאשר על-פי עמדתה העדכנית של הרשות. ניתן ללמוד ממקרה זה כי קיים קושי באימוץ פרשנותה של הרשות, כאשר זו ניתנת רק בדיעבד ובהקשרו של מקרה קונקרטי. זו פרשנות שאינה מבטאת מדיניות "נייטרלית", אלא נקיטת עמדה שהתגבשה בזיקה לנסיבותיו של המקרה הנדון.
--- סוף עמוד 127 ---
12. ומה באשר לחזקת התקינות המינהלית? – חברתי השופטת וילנר ציינה בפסק הדין מושא הדיון הנוסף כי טעם נוסף להעדפת פרשנותה של הרשות המאסדרת הוא חזקת התקינות המינהלית העומדת לימינה. לשיטתי, חזקה זו אינה בעלת משקל רב דווקא בסוג המקרים שעומדים לדיון בפנינו – כאשר הנחיותיה של הרשות אינן בהירות. במלים אחרות, קיומה של אי-בהירות ביחס למשמעותן של ההנחיות מחלישה את חזקת התקינות המינהלית.