7. עם זאת, אין להתעלם מבקשתם המפורשת של המשיבים 4, 6-5, 9-8 ו-18-17, המצוינת בסעיף 66 לכתב התביעה שהגישו, "שלא לכרוך בתביעתם את סעד הפיצוי כאמור בסעיפים 59-60 לעיל מטעמים כספיים, ולפיכך יבקשו מביהמ"ש הנכבד פיצול סעדים". המשיבים הללו ביקשו היתר לפיצול סעדים, וכולם למעט המשיבים 18-17 בחרו, מסיבותיהם, ליזום הליך נפרד בבית משפט השלום שבחדרה. בנסיבות אלו, יש לקבל את טענת המערערת לפיה לא התקיימו התנאים המצדיקים פסיקת סעד שלא התבקש על ידי הצדדים (ראו, למשל: ע"א 7731/11 צוריאל אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית בע"מ נ' אביטן, [פורסם בנבו] בפסקה 16 והאסמכתאות שם (15.8.2013); ע"א 483/16 יהודאי נ' חלמיש - חברה ממשלתית - עירונית לדיור שיקום ולהתחדשות שכונות בתל אביב בע"מ, [פורסם בנבו] בפסקה 35 לפסק דינה של כב' השופטת ד' ברק-ארז, והאסמכתאות שם (3.10.2017)). על כן, המשיבים 4, 6-5, 9-8 ו-18-17 אינם יכולים להיכלל בגדר הפיצוי הכספי שנפסק עבור דיירי הבניין בבית המשפט קמא.
8. סוף דבר: הערעור שכנגד נדחה, והערעור מתקבל בחלקו במובן זה שמבוטל חיובה של המערערת בפיצוי בגין נזק בלתי-ממוני עבור המשיבים 4, 6-5, 9-8 ו-18-17 (בסך כולל של 100,000 ₪ (= 30,000 ₪ X3 + 10,000 ₪ למשיבים 18-17)). זאת, על מנת שיינתן למשיבים אלו יומם בבית המשפט, במסגרת ת"א 6668-10-16 [פורסם בנבו] בבית משפט השלום שבחדרה – או בהליך נפרד עבור המשיבים 18-17 (ככל שיחפצו בכך ובכפוף להוראות כל דין). יובהר, כי האמור בפסק דין זה מקביל להיתר לפיצול סעדים עבור המשיבים 4, 6-5, 9-8 ו-18-17, ועצם ניהול ההליך דנן לא יהווה מחסום עבורם מלתבוע פיצוי בגין אי רישום זכויותיהם, ומובן כי בית המשפט אשר דן בעניינם אינו כבול לגובה הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט קמא.
על אף שהערעור שכנגד נדחה, המערערת תשא בהוצאות כל המשיבים – למעט המשיבים 4, 6-5, 9-8 ו-18-17 – בסך של 35,000 ₪. בנסיבות העניין, לא מצאתי לחייב המשיבים הנ"ל בהוצאות.
ניתן היום, ב' בניסן התשע"ט (7.4.2019).
ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט