בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 2235/18
וערעור שכנגד
לפני: כבוד השופט י' עמית
כבוד השופט נ' סולברג
כבוד השופט ד' מינץ
המערערת והמשיבה שכנגד: נאות חן הנדסה וייזום בע"מ
נ ג ד
המשיבים והמערערים שכנגד: 1. אדמונד לזרוב
2. אסנת לזרוב
3. חיים גרינמן
4. חנה פסקאריו
5. צולי לביא
6. קרלה לביא
7. פנינה מיכלוביץ'
8. ציפורה ועקנין
9. ארי חיים ועקנין
10. אייל פבזנר
11. נטלי פבזנר
12. נאניה סמאי
13. מרדכי סמאי
14. אברהם יוסף שוורץ
15. טשלה מששה
16. מנטאוב מששה
17. רביב בעדני
18. שרית בעדני
19. אלי פוני
20. איילה פוני
ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי חיפה בתיק א 042781-01-12 [פורסם בנבו] שניתן ביום 31.01.2018 על ידי כבוד השופט י' כהן
בשם המערערת והמשיבה שכנגד: עו"ד חובב ביטון ועו"ד חן כהן
בשם המשיבים והמערערים שכנגד: עו"ד דבורה מאירסון-גרסון
פסק-דין
השופט י' עמית:
ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' סגן הנשיא י' כהן) בת"א 42781-01-12, [פורסם בנבו] מיום 31.1.2018, בגדרו חויבה המערערת בפיצויים בשל הפרת חיובה להשלים רישום הדירות שרכשו המשיבים כבית משותף.
1. העובדות הצריכות לעניין מפורטות בהחלטת כב' השופט נ' הנדל מיום 22.4.2018, בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין מושא הערעור; ובפסק דין בערעור קודם שהגישה המערערת בנוגע לנסיבות דנן (ע"א 5333/14 [פורסם בנבו] פסק דין מיום 28.3.2016). בתמצית, המשיבים תבעו מגוון סעדים מהמערערת בשל אי-עמידתה בחיוב לרשום כבית משותף את הבניין בו רכשו דירות מהמערערת. בפסק דין קודם, שניתן בהיעדר הצדדים ביום 7.7.2014, הורה בית המשפט קמא על מינוי כונס נכסים לצורך רישום הבניין ועל תשלום פיצויים בגין נזק בלתי-ממוני עבור המשיבים כולם, מלבד המשיבים 4, 6-5, 9-8 ו-18-17 – אשר ביקשו בכתב התביעה היתר לפיצול סעדים. הבקשה לפיצול סעדים התקבלה, ובית המשפט קמא הורה למערערת לשלם לבעלי כל אחת מהדירות 50,000 ₪ כפיצוי בגין נזק שאינו ממוני.
ערעור על פסק דין זה התקבל ביום 28.3.2016, בע"א 5333/14 [פורסם בנבו] שצוין לעיל, כך שפסק הדין בוטל והתיק הוחזר לבית המשפט קמא [במאמר מוסגר: הנושא הגיע שוב לפתחו של בית משפט זה בעקבות החלטת בית המשפט קמא מיום 8.7.2015 בדבר מינוי כונס הנכסים ושכר טרחתו, והוחזר בהסכמה לבית המשפט המחוזי (ע"א 6671/15, [פורסם בנבו] פסק דין מיום 27.9.2017)].
ביום 31.1.2018 ניתן פסק הדין מושא הערעור שבפניי, ובו הכרעה בנוגע לסוגיות שנותרו במחלוקת. המערערת חויבה בתשלום פיצוי לכל המשיבים בגין נזק שאינו ממוני בסך 30,000 ₪ לבעלי כל דירה שנרכשה ישירות ממנה (המשיבים 9-1), ובסך 10,000 ₪ לבעלי כל דירה שנרכשה מרוכשים קודמים (המשיבים 20-10).
על פסק הדין נסב הערעור והערעור שכנגד.
טענות הצדדים בערעור
2. המערערת השיגה על עצם חיובה בפיצויים, בטענה כי חיובה להסדיר את רישום הבניין היה אך חיוב השתדלות שלא הופר. לחלופין, טענה המערערת נגד חיובה בפיצוי כלפי המשיבים 20-10 בפרט, שכן האחרונים כלל לא התקשרו עמה ביחסים חוזיים העשויים לבסס תביעת פיצויים. המערערת הוסיפה כי מכיוון שהמשיבים 20-10 ידעו בעת הרכישה כי רישום הבית המשותף לא הושלם, קמות הגנות האשם התורם וההסתכנות מרצון אשר מאיינות את זכותם לפיצוי.
בנוסף, נטען כי בית המשפט קמא שגה בכך שפסק פיצויים עבור המשיבים 4, 6-5, 9-8 ו-18-17, אשר ביקשו בכתב התביעה היתר לפיצול סעדים. ולראיה, ציינה המערערת, המשיבים 4, 6-5 ו-9-8 מנהלים נגדה בימים אלה הליך נפרד, אשר מצוי בתחילת שלב ההוכחות (ת"א 6668-10-16, [פורסם בנבו] בבית משפט השלום בחדרה).