הפסיקה הכירה, כדבר מובן מאליו, בקיומו של נזק בגין אי מילוי החיוב החוזי של השלמת הרישום (ראו, לדוגמה, ע"א 8438/09 רובאב חברה לנכסים בע"מ נ' אחים דוניץ בע"מ, פ"ד סה(2) 629 (2012)), ולא אחת אף נקבע בחוזה הרכישה פיצוי מוסכם בגין אי רישום:
"אחרי כל אלה חזרנו אל מבחן היסוד: הקבלן איחר ברישום הדירות במשך כחמש שנים וחצי, והשאלה היא אם פיצוי בשיעור של 15,000 דולר בגין איחור זה עומד במבחן שהציב לפנינו סעיף 15(א) לחוק התרופות. לדעתנו התשובה לשאלה היא בחיוב" (ע"א 4481/90 י' אהרן ואח' נ' ג' פרץ מ' בן גיאת חברה להנדסה ובנין בע"מ ואח', פ"ד מז(3) 427, 438 (1993)).
בענייננו אמנם לא מדובר בפיצוי מוסכם, אך גם לא באיחור של כחמש שנים וחצי, אלא ב-19 שנה שחלפו מאז רכישת הדירות. מכאן, שאין כל מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט קמא, שהעמיד את הפיצוי על הסך של 30,000 ₪. מנגד, גם אם סבורים המשיבים כי הסכום שנפסק הוא על הצד הצנוע בנסיבות העניין (השוו ע"א 7991/07 רפאלי נ' רזין [פורסם בנבו] (12.4.2011), שם נפסק הסך של 50,000 ₪ בגין עיכוב ברישום) – אין בכך כדי להצדיק התערבותנו על דרך של הגדלת הפיצוי, כפי שנתבקש בערעור שכנגד.
5. טענת המערערת כי חיובה לוודא את רישום הבית המשותף הוא חיוב השתדלות – דינה להידחות. בסעיף 17.2 לנספח התנאים להסכם המכר שבין המערערת למשיבים, התחייבה המערערת "לעשות את הפעולות והסידורים שיהיה צורך לעשותם לביצוע רישום הבנין כבית משותף [...]", וכן לעשות "כל שניתן" על מנת להביא לרישום הבית המשותף. המערערת השליכה את יהבה על הצירוף "כל שניתן", ממנו הסיקה כי התחייבה להשתדל למען רישום הבניין, אך עמדתי בעניין היא כעמדתו של בית המשפט קמא. המדובר בחיוב תוצאה, ואפילו אם מדובר בחיוב השתדלות, הרי שזה הופר משלא השלימה אותו המערערת בחלוף כשני עשורים (בעוד כונס הנכסים שהתמנה על ידי בית המשפט השלים את התהליך בתוך כשנה).
6. אחריותו של מוכר כלפי "קונה-משנה" בכל הקשור לליקויי בניה, הוכרה כיום במפורש בחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן: חוק המכר (דירות)), בעקבות תיקון מס' 5 לחוק, שנכנס לתוקפו ביום 6.4.2011. במסגרת תיקון זה, נוסף גם סעיף 6ב לחוק, המחייב את המוכר לגרום לרישום זכויות הקונה בדירה בפנקס הבתים המשותפים תוך פרק הזמן הקבוע בסעיף. הסכמי הרכישה במקרים שלפנינו נחתמו שנים רבות לפני התיקון; עם זאת, גם בפסיקה שקדמה לתיקון מס' 5 נקבע כי עומדת לקונה-המשנה עילת תביעה ישירה לפי חוק המכר (דירות) כלפי המוכר (ראו פסק דיני בת"א (מחוזי חיפה) 1423/99 גינזבורג נ' מורן חברה לבניין בע"מ, [פורסם בנבו] בפסקה 15 (17.2.2008); ע"א 4720/10 אקרילית השקעות 1997 בע"מ נ' נציגות הבית המשותף רח' נורית 19 א' ואח', [פורסם בנבו] בפסקה 14 והאסמכתאות שם (16.4.2012)). בהיקש לכך, יש מקום להכיר גם בזכותו של קונה-משנה בגין הפרת חיוב הרישום. בית המשפט קמא מצא להבחין לצורך גובה הפיצוי בין המשיבים 9-1 (רוכשי הדירות מהמערערת) והמשיבים 20-10 (רוכשי הדירות "יד שניה"), ואיני רואה להתערב בכך, ובוודאי שאין מקום לקבל את ערעור המערערת בנקודה זו. ברי כי גם המשיבים 20-10 נפגעו מהעיכוב ברישום הבניין, אך יש להניח כי אי הרישום מצא ביטויו בתמורה ששילמו. למיצער, ניתן לטעון כי המתינו לרישום תקופה קצרה יותר מהמשיבים 9-1, וידעו על סטטוס הרישום בעת שקנו את דירותיהם ועל כן, נגרם להם נזק בלתי-ממוני פחוּת בהשוואה למשיבים 9-1.