זה היה גם הפירוש המוביל שניתן בספרות לסעיף הנ"ל, דהיינו שהשינוי צריך להיות חיצוני, כזה שהמבוטח מקבל מידע חדש לגביו:
"הסעיף (סעיף 17 לחוק חוזה הביטוח – ח"מ) נועד להתגבר על בעיית מידע דומה לזו שממנה עלולה לסבול המבטחת לפני ההתקשרות. המבוטח עשוי לקבל מידע חדש המלמד שהסיכון להתרחשות מקרה הביטוח הוחמר בהשוואה למצב שהתקיים בעת שהשיב לשאלון" (שחר ולר אופקים חדשים במשפט – חובות גילוי של מבוטחים בחוזי ביטוח 397-396 (תשס"ב); ההדגשה שלי – ח"מ).
עיינו גם: ירון אליאס דיני ביטוח כרך א' 874 (מהדורה שלישית, 2016) (להלן: אליאס).
57. חברתי, השופטת ד' ברק-ארז קבעה בפסק הדין, בהקשר לניתוח הלשוני של סעיף 17 לחוק חוזה הביטוח כך:
"על רקע זה, לשיטתי, קריאת לשונה של הוראת סעיף 17 לחוק חוזה ביטוח מלמדת כי בהחלט ניתן לראות שינוי בגיל הנהג כ"שינוי מהותי" של החוזה. על פי רוב, שאלה בעניין גיל הנהג מוצגת למבוטח לפני כריתת
--- סוף עמוד 22 ---
חוזה הביטוח, ובהתאם לתשובה שניתנת מותאם גם מחיר הפוליסה. זאת, לנוכח דרגות הסיכון השונות הנובעות מהקריטריון של גיל הנהג, בהתבסס על נתונים סטטיסטיים ואחרים. כאשר חל שינוי בגיל הנהג (למשל, כאשר ילדם הבכור של זוג מבוטחים קיבל רישיון נהיגה ומצטרף לקבוצת הנהגים במשפחה) – מוחמרת דרגת הסיכון שנטלה חברת הביטוח בפוליסה..." (פיסקה 6 לפסק דינה; ההדגשה הוספה – ח"מ).
אולם לשיטתי, מקרה בו ילד מקבל רישיון נהיגה ו"מצטרף לקבוצת הנהגים במשפחה" – הוא מקרה שנתון לשליטתו של המבוטח. רוצה המבוטח, יכול הוא להרחיב את הפוליסה של הרכב, כך שתכלול גם את הנהג הצעיר שהתווסף. בחירתו שלא לעשות כן, וליתן לילדו שאיננו עומד במגבלת הגיל לנהוג ברכב – היא בחירה מודעת. לא מדובר איפוא באירוע חיצוני שאיננו נתון לשליטת המבוטח, שזהו סוג המצבים, אשר לגישתי, נועד הסעיף הנ"ל לטפל בהם.
58. באותו הקשר, חברי, השופט ע' גרוסקופף קבע בפסק הדין כדלקמן:
"...ניתן להעלות את הטענה כי הכוונה רק לשינוי מהותי בסיכון שאינו מצוי בשליטתו של המבוטח. ואולם, ההגדרה של "שינוי מהותי" בסעיף 17(ב) לחוק היא הגדרה רחבה, הכוללת גם מצבים בהם החמרת הסיכון היא תוצאה של פעולות המצויות בשליטת המבוטח. לאור הגדרה רחבה זו, אינני רואה הצדקה לתת לסעיף 17(א) לחוק פרשנות דווקנית" (בפיסקה 22 לחוות דעתו שם; ההדגשה במקור – ח"מ).
אמנם ההגדרה של "שינוי מהותי", המופיעה בסעיף 17(ב) לחוק חוזה הביטוח – היא רחבה, אך להשקפתי אין להסיק מכך כי יש ליתן משמעות מרחיבה גם למונחים: "נודע" ו-"חל" המופיעים באותו הסעיף, שלשונם הפשוטה מעידה על כך שהם נועדו להתייחס לאירוע חיצוני שהתרחש, ללא קשר להתנהגות המבוטח, ושלמבוטח נודע עליו רק בדיעבד. ההגדרה המרחיבה למונח "שינוי מהותי" איננה משכנעת איפוא כי שינוי, שמהווה הפרה של חוזה הביטוח, או שהינו בבחינת קיום של תנאי מסכל, שחלים בעקבות התנהגות מודעת של המבוטח – הם השינויים שבהם נועד הסעיף הנ"ל לטפל. אינני סבור כי מדובר ב"פרשנות דווקנית", כדברי חברי השופט ע' גרוסקופף בפסק הדין, אלא שהלשון הסבילה של הסעיף הנ"ל מלמדת כי המחוקק לא התכוון להחיל אותו על סיטואציה כגון זו שבפנינו, אלא שהסדר החמרת הסיכון הקבוע בחוק