--- סוף עמוד 23 ---
חוזה הביטוח נועד למקרים בהם פעולות חיצוניות ובלתי צפויות – הן שהחמירו את הסיכון, ולא הצדדים לחוזה הביטוח עצמם.
59. למעלה מן הצורך יצוין כי הסיטואציה העובדתית במקרה שבפנינו אכן עונה להגדרה של "שינוי מהותי", המופיעה כאמור בסעיף 17(ב) לחוק חוזה הביטוח, שכן המבוטח נשאל לפני כריתת חוזה הביטוח לגבי הגיל והוותק של הנהגים שעתידים לנהוג ברכב, ועל סמך תשובתו נקבעו דמי הביטוח. מצב בו נוהג ברכב נהג בגיל צעיר מזה שמסר המבוטח – הוא איפוא מקרה בו חל "שינוי מהותי" לאחר שניתנה התשובה לשאלה, אולם, כאמור, אין בכך די כדי להחיל על נסיבות המקרה את סעיף 17 לחוק חוזה הביטוח, שכן לא מתקיימים התנאים הנוספים הקבועים בו – לפיהם למבוטח נודע כי חל שינוי מהותי שכזה.
בהקשר האמור, חברי השופט ע' גרוסקופף קבע עוד בפסק הדין כי:
"ניתן להחיל את ההסדר בדבר החמרת הסיכון רק ביחס לעניין שלגביו ניתנה תשובה שהייתה נכונה למיטב ידיעת המבוטח במועד בו הגיש את הצעת הביטוח, ושהתבררה לו כשגויה לאחר מכן..." (בפיסקה 62 לפסק דינו שם; ההדגשות שלי – ח"מ).
אולם במקרה שבפנינו הדברים אינם כאלה, שכן יש בענייננו קשר בין אי נכונות התשובה (גיל הנהג שנוהג ברכב) לבין התנהגות המבוטח, שהרי הוא למעשה זה שגרם לכך שהתשובה שמסר בשעתו נתבררה בדיעבד כשגויה. מכאן שהעניין לא "התברר לו כשגוי" רק לאחר מעשה.
חברי, השופט ע' גרוסקופף קבע בנוסף בפסק הדין כי:
"... ככל שמתברר למבוטח כי המידע שמסר היה שגוי במועד מסירתו (כגון שהמבוטח מניח שגיל כל הנהגים המיועדים לנהוג ברכב גבוה מ-30, אולם מתברר בדיעבד כי שגה בעניין זה) או הופך להיות שגוי במהלך תקופת הביטוח (כגון, כאשר נוסף נהג חדש או צעיר האמור לנהוג ברכב), הרי שהדבר מהווה "שינוי מהותי", שהוראת סעיף 17(ב) לחוק חוזה הביטוח חלה לגביו.
טלו לדוגמא את מצב הדברים הבא: מעביד עורך ביטוח רכב מקיף למכונית המשמשת את עובדי מחלקת התובלה. במועד עריכת הביטוח, כל עובדי המחלקה הם
--- סוף עמוד 24 ---
מעל גיל 30, ועל כן המעביד מצהיר כי גיל כל הנהגים האמורים לנהוג ברכב הוא מעל 30. לימים מתקבל לעבודה נהג בן 26, האמור אף הוא לנהוג ברכב. מבחינה לשונית, דומה כי אין קושי לראות בעובדה זו משום "שינוי בענין מהותי ששאלה עליו הוצגה למבוטח לפני כריתת החוזה ושחל אחרי שניתנה תשובה לאותה שאלה", כהגדרת סעיף 17(ב)(1) לחוק..." (בפיסקה 24 שם; ההדגשות הוספו – ח"מ).