66. חוק חוזה הביטוח, כשמו כן הוא – מסדיר את דיני החוזים בתחום הביטוח.
כמו בכל חוזה, ובהתאם לעקרונות היסוד של דיני החוזים, במוקד חוזה הביטוח עומד הסיכון שהוסכם בין הצדדים. חוזה הביטוח עוסק איפוא בסיכונים שהצדדים הקצו ביניהם והסכימו לגביהם, ולא בסיכונים שהם חיצוניים להסכמת הצדדים. הנה כי כן, תכליתו של חוק חוזה הביטוח היא למלא פונקציות חברתיות של כריתת חוזי ביטוח. כפי שנקבע בפסיקה בעבר, חיוב המבטחת בתשלום תגמולי הביטוח למבוטח – נולד רק כאשר מתרחש: "אירוע הנובע מהתממשות סיכון מוסכם בין המבוטח למבטח" (ראו: ע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 817, 834 (2003); ההדגשה שלי – ח"מ)).
--- סוף עמוד 27 ---
67. על תכליתו הצרכנית של חוק חוזה הביטוח עמדו חברי, השופט י' עמית וחברתי, השופטת ד' ברק-ארז בפסק הדין, ולא ראיתי צורך לחזור על הדברים (ראו: פיסקאות 15-14 ו-64 לפסק דינו של השופט י' עמית ופיסקה 8 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז). אולם בהקשר זה מקובלת עליי קביעתו של חברי, השופט י' עמית בפסק הדין כי גם תכליתו הצרכנית של חוק חוזה הביטוח "לא נועדה לקעקע את יסודותיו החוזיים של חוזה הביטוח, לפרוץ את גבולותיו, ולהטיל על חברות הביטוח אחריות בגין סיכונים שנותרו מחוץ לגבולות הפוליסה על פי בחירתו של המבוטח" (בפיסקה 64 לחוות דעתו).
68. זאת ועוד: בעת הצגת חוק חוזה הביטוח בכנסת לקריאה שניה ושלישית נאמר כך:
"הנושא של החוק הוא, בעיקר, לדאוג לכך שחוזה הביטוח, שהפוליסות תהיינה מסמכים אמינים שיקנו את הזכויות הנרשמות בהן, ולא יהיה אפשר, בעזרת האותיות הקטנות, לעוות את הכתוב, או לשנות את הכוונה או את הרצון של מי שהתחייב בפוליסת הביטוח או מי שרכש את פוליסת הביטוח" (פרוטוקול ישיבה מס' 415 של הכנסת ה-9, בעמ' 1442 (02.02.1981)).
הנה כי כן, תכלית מרכזית נוספת של חוק חוזה הביטוח היא הפיכת פוליסות הביטוח למסמכים אמינים, כך שהמבוטח יוכל לבחור את הפוליסה המתאימה לו, ויבין מהו היקף הכיסוי הביטוחי לו הוא זכאי, ולצד זאת – לאפשר למבטחת לכלכל את צעדיה, לנהל את סיכוניה ולתמחר את עלות הביטוח בהתאם. לאור תכלית זו, יש לכבד תניה מפורשת שמסייגת את הכיסוי הביטוחי, עליה הסכימו הצדדים.
69. עוד יש לציין בהקשר זה כי תכליתו הצרכנית של חוק חוזה הביטוח מחייבת אף היא את אימוץ חוות דעת המיעוט של חברי השופט י' עמית בפסק הדין, שכן דעת הרוב עלולה להוביל להתייקרות של פרמיות הביטוח ולצמצום מגמת התמחור הדיפרנציאלי. על כך אעמוד בהמשך בפיסקאות 78-77 שלהלן.