70. זאת ועוד: מגבלת הגיל מצויה ביסוד ההסכמות החוזיות שבין הצדדים לחוזה הביטוח, ולא מדובר במצב בו המבוטח איננו בעל יכולת להשפיע על טיב המוצר הביטוחי שהוא רוכש. להפך – למבוטח במקרה שלפנינו הייתה השפעה ניכרת לגבי
--- סוף עמוד 28 ---
אופן עיצוב הפוליסה והיקף הכיסוי של הביטוח, והוא זה שבחר בפוליסה המוזלת בעלת מגבלת הגיל. לא מדובר איפוא בבחירה, או בדרישה מצד המבטחת, אלא ביכולת המבוטח להתאים, במו ידיו, את הפוליסה לצרכיו האישיים ולהוזיל אותה.
במקרה כגון זה, הענקת כיסוי ביטוחי מקום בו הופרה מגבלת הגיל – מהווה הטלת אחריות על המבטחת, אשר יש בה משום התערבות בחוזה, שעלולה לסכל את רצון הצדדים, והיא גם עומדת בניגוד לדוקטרינת הפרשנות בהתאם לציפיות הסבירות של המבוטח, שצריך היה לצפות כי לא יהיה זכאי לכיסוי ביטוחי מכל סוג שהוא במקרה שבחר להפר את חוזה הביטוח (עיינו: שחר ולר "על התערבות בתוכנם של חוזי ביטוח באמצעות 'פרשנות'" עלי משפט כרך ג' חוברת 1 247 (תשס"ג-תשס"ד)).
71. בהקשר הנ"ל, מקובלת עליי ההבחנה שערך חברי, השופט י' עמית, בין יסוד הסיכון לבין יסוד הנזק. טשטוש ההבחנה בין אלה עלול להוביל, בשגגה, לעירוב בין הסיכון המוסכם, שנכלל בפוליסת הביטוח, לבין סיכון חיצוני, שלא הוסכם עליו בפוליסה. הבחנה זו נעוצה ביסודו של חוזה הביטוח, שהוא כאמור חוזה המושתת על הסכמות הצדדים. כיסוי ביטוחי בגין סיכון חדש שלא נכלל בפוליסת הביטוח – כמוהו כהצעה לכריתת חוזה חדש.
יש להבהיר כי הסעיפים בחוק חוזה הביטוח, אשר עוסקים בשינויים בסיכון, נוגעים, מטבע הדברים, לסיכון שהוסכם עליו ואשר השתנה במהלך חיי החוזה, ולא לסיכונים חדשים שמלכתחילה לא נכללו בחוזה. בתוך כך, העובדה כי גיל הנהג הוא משתנה שיש לו השפעה על הסיכון להתרחשות מקרה הביטוח – איננה משמיעה כי הוא גורם ל"החמרת סיכון" במובנם של סעיפים 17 ו-18 לחוק חוזה הביטוח, אלא שיש לבחון האם הסיכון שהוחמר הוא הסיכון המוסכם, או סיכון שלא נכלל בחוזה הביטוח.
בענייננו, הסיכון שהוסכם עליו היה מוגבל לנהג מגיל 30 ומעלה, ועל כן מצב בו נוהג ברכב נהג שגילו מתחת ל-30 איננו החמרה של אותו סיכון, אלא שמדובר בסיכון חדש. המשמעות היא כי לא מדובר בענייננו בהחמרת סיכון במובנו של חוק חוזה הביטוח, אלא בהוספת סיכון, שנעשתה באופן חד צדדי וללא הסכמה. הקביעה כי מדובר בהחמרת סיכון מהווה, לטעמי, התערבות בחוזה הביטוח, שעלולה לסכל את רצון הצדדים שהקצו ביניהם את הסיכונים בדרך שבה חפצו. קביעה זו עלולה לצמצם את מעמדו של חופש החוזים, שעל חשיבותו אין צורך להרחיב (ראו, למשל: דנ"א