כפי שציין היועץ המשפטי לממשלה בתשובתו, נראה כי גישת הפיצוי היחסי בדין האנגלי חלה רק בנוגע לחובות גילוי טרום חוזיות החלות על מבוטחים (שהרחבתן הייתה, לפי Simson, השינוי המשמעותי ביותר בחוק הביטוח האנגלי החדש). הנה כי כן, בדין האנגלי לא קיים הסדר בנוגע לסיווג תניה מגבילה – כהחמרת סיכון, והכיסוי נשלל (לעיתים רואים בסטיה מההגבלה משום הפרת חוזה, שאיננה דורשת אפילו קשר סיבתי בין התרחשות האירוע המבוטח לבין ההפרה (עיינו והשוו בקשר ל-Alternation of Risk: Andrew McGee THE MODERN LAW OF INSURANCE p. 161-168 (2001))).
98. הדין האנגלי מבחין בין תנאי מוקדם לאחריות הביטוחית, לבין סייג לאחריות הביטוחית. בעוד שאי קיום של תנאי מוקדם יוביל לבטלות פוליסת הביטוח, התממשות
--- סוף עמוד 41 ---
של סייג לאחריות הביטוחית עשויה לפטור את המבטחת מתשלום תגמולי ביטוח, אך היא איננה משפיעה על תוקפו של חוזה הביטוח ככזה. מקורה של הבחנה זו הוא בדיני ה-Warranties האנגליים, לפיהם די שנקבע בחוזה כי תניה מסוימת היא Warranty, כדי שהפרתה תקנה למבטח זכות לבטל את החוזה (ראו: עניין סלוצקי, בפיסקאות 26 ו-29 לפסק דינה של השופטת ד' ברק-ארז; אליאס, בעמ' 677). גישה זו, לפיה יש בכוחו של תנאי מוקדם לבטל את פוליסת הביטוח מעיקרא, לא נקלטה במשפטנו (שם), אולם קיימת בדין הישראלי האפשרות לקבוע תנאי, או סייג לחבות המבטח, וזאת מכוח סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח.
99. זה המקום לציין כי במאמר נוסף שהובא על-ידי היועץ המשפטי לממשלה, Merkin Robert & Gurses Ozlem, Insurance Contracts after the Insurance Contract Act 2015 LAW QUARTERLY REVIEW, Vol. 132, Issue 3 (July 2016) (להלן: Robert & Ozlem), נכתב כי התנאים השונים הקבועים בפוליסות ביטוח מעוררים לעיתים קשיי סיווג, ולעניין הסיווג יש משקל שכן הוא יוביל לקביעת תוצאות ההפרה. אחד מהסיווגים האפשריים הוא: "תנאי המגדיר את הסיכון בכללותו".
סעיף 11 לחוק הביטוח האנגלי עוסק בהסדרים החלים על תניות בפוליסה, וקובע מצבים בהם המבטחת לא תוכל להכחיש את חבותה. לפי סעיף 11(1) לחוק הביטוח האנגלי, סעיף 11 הנ"ל לא חל על תנאי שמגדיר את הסיכון בכללותו. עיקרון זה מאפשר, למעשה, למבטחות לקבוע חריג להיקף הכיסוי הביטוחי, ולפטור אותן לחלוטין בהתקיים חריג מסוג זה (Robert & Ozlem, בעמ' 10).
לפי Robert & Ozlem, הועדות שחוקקו את חוק הביטוח האנגלי קבעו במסמכי הצעת החוק הנ"ל כי סעיף 11 לחוק זה (שמונע כאמור ממבטחת להכחיש את חבותה בהתקיים תניה שנקבעה בפוליסה) – לא יחול על קביעת גיל מינימום לנהג, כך שהמבטחת תהיה רשאית להכחיש את חבותה באופן מלא אם תופר תניה של מגבלת גיל (ראו: Robert & Ozlem, בעמ' 11). גם במאמר נוסף שהובא על-ידי היועץ המשפטי לממשלה נכתב כי סעיף 11 לחוק הביטוח האנגלי לא כולל תניה המגדירה את הסיכון בכללותו, כגון הוראה המגדירה: גיל, זהות, או כישורים מיוחדים של הבעלים (Simon Cooper & Mona Patel, The Insurance and Reinsurance Law Review, England and Wales, 8th ed. (Peter Rogan editor, 2020)).