ש ו פ ט
השופטת ד' ברק-ארז:
1. השאלה הקונקרטית שהוצבה לפתחנו היא האם במקרה שבו פוליסת ביטוח לרכב (מקיף, או צד ג') כוללת מגבלת גיל לנהג, ובפועל נהג ברכב אדם שגילו חורג מאותה מגבלה, נשלל הכיסוי הביטוחי בגין נזק שנגרם לרכב? או שמא מדובר במקרה שבו חל ההסדר של החמרת סיכון לפי סעיפים 17 ו-18 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: חוק חוזה הביטוח או החוק) המזכה בתגמולי ביטוח מופחתים? עם זאת, אקדים ואומר, כי לשיטתי – הגם שהנושא הספציפי שבפנינו אכן התמקד בקביעתה של מגבלת גיל בפוליסה ובתוצאות הפרתה – השאלה היא עקרונית ורחבה יותר. לאמיתו של דבר, השאלה שבפנינו היא אך מקרה פרטי של שאלה רחבה יותר: האם יש מקום לקבוע חריגים לכלל של תשלום תגמולים מופחתים במקרה של הפרת אחד מתנאי הביטוח מצד המבוטח, כך שהזכאות לתשלום תישלל ממנו כליל?
2. כפי שאסביר בהמשך, אני משיבה על שאלה זו בשלילה, כשם שעשיתי אף בפסק הדין מושא הדיון הנוסף. על כן, אין בידי להצטרף לדעתו של חברי המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר. כפי שאסביר, הגישה שבה מצדד חברי, בהמשך לעמדתו של
--- סוף עמוד 50 ---
חברי השופט י' עמית בפסק הדין מושא הדיון הנוסף, כרוכה לשיטתי בפגיעה קשה בזכויות מבוטחים – צרכני שוק הביטוח. את הטעמים לגישתי פירטתי בהרחבה בפסק הדין מושא הדיון הנוסף. על כן, בשלב הנוכחי, אחזור רק על עיקרי הדברים, תוך התייחסות לטעמיו של חברי המשנה לנשיאה (בדימ').
3. ככלל, קיימים שני מודלים משפטיים מרכזיים שיש לבחור ביניהם במקרה שבו מבוטח חורג מתנאיה של הפוליסה – לפי המודל הראשון חריגה שכזו "מאיינת" את הזכות לקבל תגמולי ביטוח; לעומת זאת, לפי המודל השני מדובר ב"החמרת סיכון" שבגינה זכאי המבוטח לתגמולי ביטוח מופחתים, בהתאם ליחס בין מחיר פוליסה "רגילה" למחיר פוליסה שכוללת מגבלה. הגישה האנגלית המסורתית אימצה את המודל הראשון, ואילו הגישה הקונטיננטלית – את המודל השני. הדברים מוצגים במשיכות מכחול גסות, שהרי ישנם ניואנסים גם בתוך ההסדרים שאומצו על-ידי כל אחת מן ה"משפחות" המשפטיות שצוינו. מכל מקום, כפי שהסברתי בחוות דעתי בפסק הדין מושא הדיון הנוסף, לשיטתי, במקרה דנן, יש לאמץ את המודל השני – דהיינו, לקבוע כי אי-עמידה במגבלת גיל מהווה "החמרת סיכון" המזכה את המבוטח בתגמולי ביטוח מופחתים. זאת, בין היתר, לפי סעיף 18 לחוק חוזה הביטוח ופרשנותו בעבר על-ידי בית משפט זה בסוגיה משיקה, לאור עקרון המידתיות וכן לנוכח תכליתם הפרו-הצרכנית של דיני הביטוח. בפרט, כפי שציינתי בפסק הדין מושא הדיון הנוסף, במישור התכליתי אני סבורה כי פרשנותו של המונח "החמרת סיכון" צריכה להיות מרחיבה, כך שתצומצם האפשרות להוציא אירועים ביטוחיים מסוימים מכלל תחולתה של הפוליסה.