4. עם חקיקתו של חוק חוזה הביטוח "עבר" המשפט הישראלי שיטה – וקיבל את הגישה של תשלום "יחסי", שהיא באופן מובהק גישה פרו-צרכנית. בכך מאפשר המשפט הישראלי למבוטח לקבל תגמולי ביטוח הגם שהפר תנאי שנקבע בפוליסה. הזכאות לתשלומי ביטוח במקרה זה עומדת בניגוד ל"אינסטינקט" של תגובה חמורה בגין הפרה. חלף זאת, הנחתו של המחוקק הייתה שיש מקום להעניק למבוטח תשלום חלקי, שאף אינו פוגע בחברת הביטוח בהתחשב בכך שזו הייתה מוכנה למכור פוליסה מתאימה במחיר גבוה יותר. בהתאם לכך, הסדר זה מסויג לגבי מצבים שבהם אף מבטח סביר לא היה נכון לבטח את הסיכון בתנאים האמורים.
5. למעשה, עקרונות אלה הוסברו על-ידי כבר בפסק הדין בעניין סלוצקי (רע"א 3260/10 חתמי לוידס נ' סלוצקי [פורסם בנבו] (15.9.2013)), שניתן כמה שנים לפני פסק
--- סוף עמוד 51 ---
הדין מושא הדיון הנוסף. כפי שעולה מפסק דינו של חברי המשנה לנשיאה (בדימ') עקרונות אלה מקובלים עליו בנסיבות שנדונו שם – אך לא במקרה הנוכחי של חריגה ממגבלת הגיל. כך למעשה ציין גם חברי השופט עמית בפסק הדין מושא הדיון הנוסף.
6. וכאן מתחדדת השאלה: מה ההבדל? הן בעניין סלוצקי והן במקרה של חריגה ממגבלת הגיל מדובר במצב של סיכון מוגבר לחברת הביטוח, תוך הפרה של חוזה הביטוח. בשני המקרים מדובר במימוש תנאי שתלוי במבוטח עצמו, ולא בנסיבה חיצונית ובלתי צפויה. ייתכן שקיים הבדל בנסיבות החברתיות שברקע הדברים – וכוונתי לטענה שרכישת ביטוח לנהגים מבוגרים בלבד תוך "ניצול" ונהיגה ברכב על-ידי מי שחורגים ממגבלת הגיל בפוליסה היא תופעה רווחת יותר. אולם, זה אינו הבדל משפטי, אלא הבדל ברקע העובדתי שאמור לקבל את פתרונו בדרכים אחרות. ראשית, ככל שהפער בין עלות הפוליסה עבור נהגים צעירים לבין עלות הפוליסה עבור נהגים מבוגרים יהיה גבוה, כך התוצאה של קבלת פיצוי יחסי בלבד תיצור הרתעה מפני הפרקטיקה הזו, שכן היא תהפוך בפועל את הביטוח לביטוח חסר ביותר. מנגד, ולהשלמת התמונה, ככל שהפער יהא קטן, מתחדדת העובדה ששלילת כל פיצוי תהא תוצאה קשה. שנית, וחשוב אף יותר, לשיטתי – להבדיל מאשר לשיטתו של חברי השופט ע' גרוסקופף – פתוחה הדרך בפני חברת הביטוח להוכיח כי הדבר נעשה במכוון, ואז הזכות לפיצוי תישלל מטעמי "מרמה", כמפורט בהרחבה בפסקאות 19-13 לחוות דעתי בפסק הדין מושא הדיון הנוסף. בתמצית, אני סבורה כי כאשר אי-העמידה במגבלת הגיל היא פרי התנהלות מתמשכת מצד המבוטח (כגון הורה שאִפשר לילדו לנהוג ברכב מעת לעת), הרי שמדובר בכוונת מרמה השוללת את הכיסוי הביטוחי. זאת, להבדיל ממצב שבו אי-העמידה במגבלת הגיל נבעה מהתנהלות חד-פעמית, כגון טעות רגעית.