7. הפכתי והפכתי ולא מצאתי במה נבדל המקרה שבפנינו – במישור המשפטי – מן המצבים שבהם לכל הדעות חלה ההלכה שנקבעה בעניין סלוצקי. חברי המשנה לנשיאה (בדימ') מרחיב ביחס ל"אשמו" של המבוטח. אולם, זאת יש לזכור: הסדר הפיצוי היחסי שבחוק חוזה ביטוח חל על-פי האמור בו עצמו גם במקרים שבהם ניתן לייחס אשם למבוטח – כך למשל במצבים בהם מבוטח נמנע מהכנסת תכשיטים לכספת, נמנע מהפעלתה של מערכת אזעקה וכיוצא באלה. זאת ועוד: לפי העמדה הדוגלת בשלילת הזכות לקבל תגמולי ביטוח – שלילה זו תתרחש אף במקרים שבהם
--- סוף עמוד 52 ---
המבוטח לא היה נגוע ב"אשם" כלל – למשל, כאשר בן משפחה נטל את הרכב בתום לב מבלי לדעת שהפוליסה חודשה תוך הגבלתה לנהגים מבוגרים בלבד.
8. חברי המשנה לנשיאה (בדימ') ביקש להציע הבחנה בין המקרים על בסיס לשון החוק. לשיטתו, העוגן להבחנה מצוי בנוסח "נודע למבוטח שחל שינוי מהותי" שבו פותח סעיף 17 לחוק, שחל בענייננו, בעוד סעיף 21 לחוק, שנדון בעניין סלוצקי, מתייחס במפורש למצב בו המבוטח הוא שהחמיר את הסיכון על-ידי כך שלא נקט באמצעי שנקבע להקטנתו. לשיטתו, נוסח זה מלמד על כך שסעיף 17 לחוק חל אך במקרה של אירוע חיצוני שאינו נתון לשליטתו של המבוטח. לפי שיטה זו, מקרה של נהיגה ברכב בניגוד לתנאי הפוליסה שכוללים הגבלת גיל, הוא תולדה של התנהלות המבוטח עצמו ולכן אינו עומד בהוראות הסעיף. דא עקא, אינני סבורה שהבחנה זו עומדת על קרקע יציבה. יש לשים לב לכך שלא כל מקרה שבו נהג צעיר נוהג ברכב הוא כזה שבו ההפרה היא בשליטתו של המבוטח ובידיעתו. כך למשל, ניתן להעלות על הדעת מקרה שבו אדם מחזיק בשני כלי רכב, שאחד מהם בוטח בביטוח מקיף ללא הגבלת גיל והאחר בוטח בביטוח מקיף עם הגבלת גיל. נשווה בדעתנו מצב שבו בנו הצעיר של המבוטח נהג (בטעות או אף שלא בטעות, אך ללא מעורבות הוריו) ברכב שהפוליסה בו כללה הגבלת גיל. במקרה כזה ספק אם ניתן לראות בשינוי המהותי (נהיגה על-ידי אדם שאינו עומד במגבלת הגיל) ככזה שחל כתוצאה מהתנהלותו של המבוטח עצמו.
9. זאת ועוד: המסקנה שאליה הגיע חברי המשנה לנשיאה (בדימ') מובילה לתוצאות שאינן מתיישבות זו עם זו מן ההיבט של חלוקת הסיכונים בין חברות הביטוח למבוטחיהן במצבים דומים מבחינת שיקולי המדיניות שביסודם. כך, בעל רכב שרכש ביטוח נגד גניבה הכולל התנייה הנוגעת למערכת אזעקה יזכה לפיצוי (מופחת) אם האזעקה הייתה מקולקלת או אף הוסרה. קשה להלום במה שונה נהג רכב זה ממי שבנו נהג ברכב הגם שהפוליסה כללה תנייה הנוגעת לגילם של הנוהגים ברכב. ההבחנה בין המקרים תיצור חוסר הרמוניה בדיני הביטוח ואף תגרום לחוסר אחידות בכל הקשור להכוונת התנהגותם של מבוטחים.