--- סוף עמוד 54 ---
הביטוח מוגבלת למצבים שבהם לא הייתה השפעה ממשית על הסיכון. על כן, קיים קושי להסתמך על סעיף זה בהקשר למקרים שעניינם נהיגה ברכב על-ידי מי שגילו חורג ממגבלת הגיל שנקבעה בפוליסה. על כך אני מבקשת להוסיף, כי הסעיף אינו חלק ממערך החובות והזכויות בין הצדדים, אלא רק הוראה המקנה סמכות שבשיקול דעת לבית המשפט לתת סעד. על כן, התבססות עליו מחייבת ניהול של התדיינות משפטית, הכרוכה מטבעה בחוסר וודאות.
14. לסיום אביא מדברי הסיכום שהצגתי בחוות דעתי בפסק הדין מושא הדיון הנוסף:
"יש לזכור כי רכישת חוזה ביטוח נועדה להגן גם על המבוטח הרשלן. למעשה, זוהי אחת מתכליותיו החשובות. אדם רוכש ביטוח גם כדי להגן על עצמו באותם מצבים שבהם בשל חוסר תשומת לב רגעית, עייפות, חולשה או היסח דעת, מזלו יבגוד בו. כך כאשר אדם שוכח להפעיל מערכת אזעקה. כך גם כאשר הוא נותן לבנו להסיעו לבית החולים, למרות שאולי נכון יותר היה באותו רגע להזמין מונית כדי לעשות כן. כל המקרים הללו נופלים לגדר מצב של החמרת סיכון.
[...]
על כן, בסיכומו של דבר, אני סבורה כי גישתי מובילה לאיזון הולם בין שתי תוצאות שאינן רצויות – שלילה מוחלטת של תגמולי ביטוח (להבדיל מהפחתה בלבד) במקרים שבהם המבוטח אולי התרשל, אך לא פעל בכוונת מרמה, מחד גיסא, והימנעות משלילה מוחלטת של דמי הביטוח (תוך הסתפקות בהפחתה בלבד) אף במקרים שבהם המבוטח פועל באופן שיטתי ומודע בניגוד לתנאי הפוליסה, מאידך גיסא" (שם, בפסקאות 23 ו-29 לחוות דעתי).
15. מכל הטעמים שפורטו, נותרתי בדעתי כפי שהובאה בפסק הדין מושא הדיון הנוסף. אני סבורה כי זוהי מצוותו של המחוקק בחוק חוזה הביטוח ועלינו לכבדה. ככל שקיים חשש להשפעה על שוק הביטוח – המפתח לשינויה של נקודת האיזון הראויה נמצא בידיה של הכנסת.
ש ו פ ט ת
השופט ע' גרוסקופף:
--- סוף עמוד 55 ---
1. קראתי בעיון את חוות דעתו של חברי, המשנה לנשיאה (בדימוס) חנן מלצר, וכן את חוות הדעת של חברי, השופט יצחק עמית, ואולם לא השתכנעתי בצדקת עמדתם לפיה אין תחולה להסדר האחריות המופחתת שאומץ בחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 (להלן: החוק או חוק חוזה הביטוח), והופעל בפסיקה הישראלית במספר הקשרים של ביטוחי רכוש בעבר, במקרה בו עסקינן: הפרת מגבלה בעניין גיל הנהג בביטוחי רכוש של רכבים. בעניין זה דעתי כדעת חברתי, השופטת דפנה ברק-ארז, ונימוקיי פורטו בהרחבה (ואולי אף בהרחבה יתרה) בחוות דעתי בפסק הדין מושא הדיון הנוסף (להלן: חוות דעתי הקודמת). רק בעניין אחד, הנוגע לפרשנות הסדר האחריות המופחתת – אופן פירוש חריג כוונת המרמה – דעתי שונה מדעת חברתי, וגם עניין זה פורש בהרחבה בחוות דעתי הקודמת. אינני רואה הצדקה להאריך, ולחזור על מכלול הדברים שכתבתי בשעתו, ושאני עומד מאחוריהם גם עתה. אעשה אם כך מאמץ לקצר, ולהתייחס רק לעיקרי הדברים, ולהבהרות הנראות לי נדרשות לנוכח הדברים שהוסיפו הצדדים וחבריי במסגרת הדיון הנוסף.