21. לבסוף, השופטת ד' ברק-ארז ציינה כי על אף שגישתה ועמדתו של השופט י' עמית הן לכאורה רחוקות, הרי ששניהם מסכימים כי נהיגה על-ידי נהג צעיר ברכב בעת שפוליסת הביטוח לא מכסה את גילו – תשלול את הכיסוי הביטוחי אם הדבר נעשה כ"שיטה", אולם היא מגיעה לתוצאה זו מהחלת חריג המרמה שבהסדר היחסיות, ואילו השופט י' עמית מגיע לאותה המסקנה מתוך הנחה שמדובר במקרה ללא כיסוי. על כן, השופטת ד' ברק-ארז הדגישה כי המסקנה שאליה היא הגיעה – שונה מזו של השופט ע' גרוסקופף, שתתואר בהמשך.
22. באשר לתוצאה האופרטיבית, השופטת ד' ברק-ארז קבעה כי בהתחשב בניתוח המשפטי שעשתה – יש להחזיר את התיק לבית משפט השלום לצורך בירור "כוונת המרמה" במישור הראייתי.
23. חברי, השופט ע' גרוסקופף, סבר כי יש להחיל את הלכת סלוצקי על נסיבות המקרה, בכפוף לכך שהימנעות המבוטח מליידע את המבטחת לא נעשתה ב"כוונת מרמה". לקביעת השופט ע' גרוסקופף, יש לפרש את המונח "כוונת מרמה" באופן מצומצם, כך שהוא יתייחס רק לפעולה מכוונת, שתכליתה למנוע מחברת הביטוח מידע שדרוש לה לצורך בירור חבותה.
השופט ע' גרוסקופף מנה את ההצדקות לגישת הכיסוי החלקי, שהשתקפה מעניין סלוצקי, ובחן האם הן חלות גם בנסיבות המקרה שבפנינו, זאת בהילוך שיתואר להלן:
מבחינת ההצדקה הדוקטרינרית, חברי, השופט ע' גרוסקופף הצטרף לקביעת חברתי, השופטת ד' ברק-ארז, כי מצב בו מבוטח מאפשר לאדם שאיננו עומד במגבלת הגיל לנהוג ברכב יש בו משום "שינוי מהותי", במשמעות סעיף 17 לחוק חוזה הביטוח.
--- סוף עמוד 12 ---
מבחינת ההצדקה המהותית, חברי השופט ע' גרוסקופף קבע כי הפרת מגבלת הגיל – איננה מצדיקה שלילה מוחלטת של הכיסוי הביטוחי, אלא רק את הגבלתו לכיסוי שהיה ניתן בעבור דמי ביטוח לסיכון המוגבר. בענייננו, התקיים מקרה הביטוח – תאונת הדרכים שגרמה לנזק, ומכאן שהסיכון המבוטח התממש, גם אם רמת הסיכון הייתה גבוהה יותר מזו שלפיה נקבעו דמי הביטוח.
מבחינת ההצדקה הכלכלית, על פי תפיסת חברי, השופט ע' גרוסקופף – אם משפטית הכיסוי הביטוחי מושהה בעת שנוהג ברכב אדם שאיננו עומד במגבלת הגיל – המשמעות היא כי בעבור אותה תקופת ההשהייה, חברת הביטוח איננה נושאת בכל סיכון ביטוחי, ומשכך אין הצדקה כלכלית לכך שהיא תגבה דמי ביטוח עבור תקופה זו. כדי למנוע תוצאה זו, יש הצדקה לחייב את חברת הביטוח להעניק "תמורה" עבור דמי הביטוח שגבתה – המתבטאת בהענקת כיסוי חלקי.