בספרות המשפטית הובעו דעות גם באשר להשלכות של מגילת העצמאות על כוחה המכונן של הכנסת, על פי מודלים שונים (בנדור, שם בעמ' 145-142; אהרן ברק "מגילת העצמאות והכנסת כרשות מכוננת" חוקים יא 9 (2018); אהרן ברק "מגילת העצמאות והכנסת כרשות מכוננת" ICON-S-IL Blog (22.3.2020); ברק-הכנסת כרשות מכוננת, בעמ' 38-35).
13. חשוב כמובן להדגיש כי לא כל "פגיעה" באופי היהודי או הדמוקרטי של המדינה תיחשב כחריגה מהסמכות המכוננת של הכנסת, אלא רק "מקרי קצה" של פגיעה קשה ומהותית, המערערת את הזהות היהודית או הדמוקרטית של המדינה. המדובר במצבים חריגים וקיצוניים השוללים את ליבת הזהות היהודית או הדמוקרטית של המדינה ואת תכונות המינימום לשימור זהותה היהודית או הדמוקרטית. איני סבור כי נכון להגדיר מראש רשימה של מאפיינים לענין זה, אך יש להקפיד על מחסום זה ולנקוט זהירות רבה כדי להימנע מגלישה ל"שגרה" של עתירות התוקפות חוקי יסוד או הוראות בהם בטענה של חריגה מהסמכות המכוננת.
14. ולבסוף הערה קצרה לענין סעיף 1 לחוק היסוד-הלאום ולטענות בדבר העדר עיגון בו לעקרון השוויון.
מעיון בסעיף 1 לחוק היסוד עולה בבירור כי הסעיף "מהדהד" את האמור במבוא של מגילת העצמאות. יש לשים לב כי בעוד סעיף 1(א) מדבר על "ארץ ישראל", כמולדתו ההיסטורית של העם היהודי, הרי שסעיף 1(ג) מדבר על מימוש הזכות להגדרה עצמית של העם היהודי ב"מדינת ישראל". סעיף 1 כולו עוסק במרכיבי הזהות הלאומית של מדינת ישראל, ואינו מקנה או שולל זכויות במישור האישי. כך עולה מלשונו, וכך עולה גם מההיסטוריה החקיקתית שלו.
אך למרות זאת, העדר התייחסות לשוויון זכויות מלא לכלל אזרחיה של מדינת ישראל, צורמת ומקוממת, דווקא משום הזיקה של סעיף 1 לחוק יסוד-הלאום למגילת העצמאות. סעיף 1 מעגן כאמור את העיקרים בהיבט הלאומי שנקבעו במגילת העצמאות, ואולם במגילת העצמאות הבינו אבות האומה כי קביעת זהותה היהודית של המדינה במישור הלאומי מחייבת לקבוע ולהדגיש לצדה "שוויון זכויות גמור" לכל אזרחיה -
"מדינת ישראל... תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל אזרחיה... תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין; תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות... ותהיה נאמנה לעקרונות מגילת האומות המאוחדות."
הדגשה מעין זו היא בעלת חשיבות רבה במדינת ישראל, הכוללת מיעוט אתני-דתי גדול, וזאת הן כאקט חינוכי-הצהרתי לחיזוק תודעת השוויון של קהילת הרוב, והן כדי למנוע תחושת הדרה וזרות של אזרחי הארץ הלא-יהודים. לא ייפלא אפוא כי רבים מקרב בני המיעוטים בישראל חשו פגועים ואף מושפלים בעקבות חקיקת חוק יסוד-הלאום. משביקשו יוזמי החוק לעגן בחוק יסוד את מרכיבי הזהות היהודית של המדינה, מתבקש וראוי היה כי לצד זאת יודגש שוויון הזכויות המלא לכלל אזרחיה, כמתחייב מזהותה הדמוקרטית.